בהתאם לריבוי הבקשות לתרגום עיברי יופיעו כאן בהמשך פרקים של גירסת אלפא של התירגום.

דוברי עיברית צחה מוזמנים לשפר את התירגום.

הקישור למקור באנגלית: http://ilan.shalif.com/anarchy/glimpses/glimpses.html

מבוא

את "ההבזקים" כתבתי כדי להפוך את רעיון החברה הקומוניסטית-ליברטרית העתידית - הקומונה העולמית של קהילות מקומיות לפחות מופשט ... הם מבוססים על הניסוי הגדול של הקיבוצים - תנועות הקומונות של פלסטין-ישראל במהלך של כ-100 שנים, מעקבי על המתרחש שם מאז גיל 7, והחיים בתוכם מגיל 16 עד גיל 32. כמעט אף אחד מחברי הקיבוצים לא היה קומוניסט-ליברטרי או אנרכיסט מכל סוג שהוא גם אם אהדו את הרעיון.. רובם היו/דגלו במגמות ציוניות שונות, אבל, עד שהם התחילו להתדרדר, היחסים הפנימיים בין חברי הקיבוצים היו קומוניסטים-ליברטריים, קבלת ההחלטות הייתה בעיקרה דמוקרטיה ישירה. (נכון לעכשיו, רוב הקיבוצים נמצאים בתהליך של הפרטה. בשנת 2010 רק כשליש מבין 270 הקיבוצים עדיין היו דבקים בדרך של חיים משותפים ומאז המספר היתדרדר במהירות. ההבזקים הבאים הם רק המחשה של הדמוקרטיה הישירה רבת השכבות/קומות של הקומונה העולמית של קהילות מקומיות..

טקסט זה אינו תכנית למהפכה - אני לא טוען שאסון אקולוגי כמתואר כאן הוא הניצוץ היחיד או הסביר ביותר שיצית התקוממות ההמונית שתוביל למהפכה. אני גם לא טוען שזו הדרך היחידה או הסבירה ביותר להתמודד עם אסון כזה אכן יקרה. אני גם לא טוען שהמסופר פה הוא הדרך היחידה או הסבירה ביותר לנהל את המערכת הקומוניסטית-ליברטרית העולמית..

סתם יום של חול

רי קיבל את אות הביפר של בוקר לאוזנו. כמהיר היתעוררות, הוא פשוט נהנה מהמנגינה לזמן קצר לפני כיבויו. בשקט, כדי לא להעיר את בת זוגו טי, נכנס לביקור קצר לחדר השירותים, לבש את הבגדים והלך לכיוון המרכז הקהילתי. זה עדיין היה האור האפור של שחר יום ה-ד"ד (דמוקרטיה ישירה) השלישי של האביב. גם בגלל שעוד היה קצת קר, וגם כסוג של התעמלות בוקר, רי הלך מהר - כמעט רץ במשך כמה דקות עד שהגיע לכניסה לחדר האוכל הקהילתי.

(הלוח החדש שלאחר המהפכה ותחילת השנה היו שונים מאוד מהלוח הישן. תחילת השנה הועברה ליום השוויון של האביב - מרץ 21 בלוח הישן, ​​שהיה בסמוך למועד המהפכה שהפילה את השיטה הקפיטליסטית במדינות המפותחות. בלוח השנה החדש היו 12 חודשים - 30 ימים כל אחד, כשבכל חודש היו  3 "עשיריונים" של 10 ימים במקום הארבעה וחצי שבועות. היום העשירי שבכל עשיריון הוא יום הדמוקרטיה הישירה (ד"ד). ביום זה הדגש הוא על חיי החברה והמשפחה ונעשות בו רק העבודות החיוניות. שאר החמישה מ-365 ימי השנה היוו את ימי פסטיבל סוף השנה. ימים אלו הוקדשו לחגיגות יום השנה למהפכה ולסיבוב הכללי של מינוי נציגים לגופים השונים של מערכת הדמוקרטיה הישירה הרב שיכבתית העולמית.)

רי הוקצה לעונה של עבודת עזר באותו מתקן, ובוקר של יום ד"ד זה, היה זה תורו להבטיח שהמערכת תהייה מוכנה ליום החדש. הוא בדק את הטמפרטורה של המשקאות והדייסות השונים, והביא מחדר הקירור את הירקות, הפירות והסלטים השונים לסועדי ארוחת הבוקר. אחר כך מזג לעצמו את ספל התה של בוקר שלו, לקח נתח נאה מהעוגה האהובה עליו כל כך והתיישב ליד שולחן משכימי הקום. הוא היה בדיוק ברגע של לגימת טיפות התה הראשונות שלו כאשר דנה התיישבה בצד השני של השולחן - כשהיא נותנת לו את החיוך החם והאינטימי הנפוץ כל כך בין הכמו אחיות והאחים מאותה קבוצת הגיל שגדלה יחד. לדנה הייה השנה מינוי לצוות מארגן העבודה של ועדת העבודה, וזה היה התור שלה היום להבטיח שכל המשימות החיוניות מטופלות - או להתקשר למחליפים לאנשים שהיו חולים ולא יכלו למלא את המשימות שלהם, או לזמן כאלו שנידרשו למשימות חירום בקהילה או המחוז ושלא ניתן הייתה לדחות אתן. רגע לפני שרי סיים את הלגימה האחרונה של התה, נכנסה קבוצה רועשת. היו אלו אנשים המיועדים לעבודה בקהילה שבאזור הכפרי הסמוך שהיה זקוק לעזרה בקטיף ירקות, מכיוון שמזג האוויר החם מן הרגיל לעונה גרם להרבה עגבניות להבשיל מוקדם מדי.

העבודה הרגילה של רי בחדר האוכל הייתה להכין את המוצרים ל"שף" האחראי על המאכלים המיוחדים לאנשים בעלי צרכי מיוחדים - חלק ממנו לאנשים שהשתמשו בחדר האוכל, חלק אחר לאנשים שטופלו במקום אחר: כמו מתקן המגורים של הקשישים, והמרפאה המקומית, וחלקו לסתם אנשים שהיו חולים מכדי להגיע לחדר האוכל. בזמן שהיה עסוק במלאכתו, גל, שתפקידו לעזור ל"שף" שמכין את המזון לאכלנים הרגילים, הגיע למשמרת שלו ושאל את רי איך הייתה הישיבה של ועדת החינוך בערב הקודם. שניהם חברים בה השנה, אבל גל החמיץ את הפגישה בגלל איזה אירוע משפחתי.

עבר זמן ארוחת הבוקר, כמו גם ההכנות לארוחת הצהריים ורי שסיים את משימות העבודה שלו לאותו היום חזר הביתה לשבת בסמוך למתקן התקשורת. שם, הוא הצטרף לבת זוגו טי ויחד הם עיינו בטקסטים שהיו רלוונטיים למפגש/אספת הערב של יום הד"ד של חברי הקהילה המקומית. יחד הם הלכו לחדר האוכל לארוחת הצהריים ולשוחח במהלכה עם חברים ויחד הם חזרו הביתה. מאחר ורי החמיץ לאחרונה בעקב התפקיד את שנת הבוקר המתוקה שלו וכתוצאה מכך גם חלק מהאינטימיות המשותפת שלהם במהלך השבוע, הם החליטו להקדיש את שעות אחר הצהריים לפינוק הדדי ...

זמן התה של אחר הצהריים ביום הד"ד היה מוקדש ברגיל למפגשים משפחתיים. מלווים בשני צאצאיהם - טד ודי, הלכו רי וטי לבקר את ההורים של טי. בפגישה נכחו גם כמה מבני המשפחה האחרים של טי, כולל אחיה ומשפחתו, שהיו חברים בקהילה שבצד השני של העיר. בייחד, הם הלכו לארוכת הערב בחדר האוכל ליהנות עוד קצת מהאיחוד המשפחתי. אחרי הארוחה, כל אחד הלך לדרכו: הילדים הלכו עם חברי קבוצת הגיל שלהם, המבוגרים פנו לבילויים השונים שלהם, ורי חזר לפינת התקשורת בביתו, לגלישה בטקסטים של חברי אספת הנציגים המחוזית. השנה הוא היה הנציג של הקהילה המקומית לאספת הנציגים המחוזית לה שובצו חברים מכל אחת מ-200 הקהילות המקומיות שבמחוז. (שגם בה הוא הוקצה לוועדה החינוכית). בחדר הצ'אט של הוועדה החינוכית של הוועדה המחוזית, הוא שוחח עם כמה מהחברים האחרים על הצעות ההחלטה שהוועדה הציעה לכלל אספות הד"ד של הקהילות המקומיות של המחוז.

ההצעות היו לכמה שינויים במערכת החינוכית של המחוז. לאחר דיונים ארוכים בוועדה החינוכית ואישור מליאת אסיפת הנציגים המחוזית, הוחלט להביא להחלטה של האספות המקומיות את ההצעה לנסות להשיג יותר מעורבות של הילדים הבוגרים יותר בחינוכם של הצעירים. למעשה, הצעה זאת היתה במקורה יוזמה של חלק מהילדים הבוגרים יותר, שהיו מעורבים בפרויקט סיוע לא פורמלי לילדים הצעירים מהם. הוצע שהשינויים יבדקו באופן שיטתי, ואם ימצאו כמוצלחים ומספקים, הם יובאו כהצעה לאספת הנציגים העליונה של העיר.

אחרי ארוחת הערב בחדר האוכל של הקהילה, חברי הקהילה החלו להתכנס לפגישת יום ה-ד"ד הכללית. בתחילת הפגישה, שאחד מחברי ועדת היחסים הבין אישיים תאם, נציגיי וועדות שונות ואנשים בודדים הציעו נושאים לדיון והחלטה. הסיבוב הראשון היה דיון על סדר היום: אילו נושאים יש לכלול בו בעדיפות ראשונה, ואילו יש להפנות לדיון נוסף בוועדות הספציפיות או למקמן בסוף הרשימה, (שאם הזמן שהוקצה לאספה לא יספיק יידחו לישיבה הבאה). כרגיל, סדר היום הסופי הושג בהסכמה מבלי שאף אחד קרא להצביע על פריטים ספציפיים, והדיונים על הסעיפים השונים החלו. ראשית, הצעות של הוועדות השונות שאף אחד בוועדות או באספה לא התנגד להן ולא ביקש דיון הועמדו להצבעה רשמית. ולאחר מכן, כמה הצעות שהיו לגביהן חילוקי דעות קלים או בקשות לשינויים קלים הועמדו לדיון ולהצבעה. ברוב המיקרים המאמצים להגיע להסכמה עלו יפה, ומלבד מיקרה אחד ההחלטה עליהם זכתה רוב גורף, רק באחד הנושאים ההחלטה היתה ברוב שולי, והוסכם להעביר את הנושא בחזרה לועדה כדי לחפש הסכמה רחבה יותר בדרך כלשהי.

לאחר שהנושאים הדחופים יותר נפתרו במהירות, נישאר מספיק זמן לעניין האחרון. רי הוזמן לדווח על הדיונים וההצעות להחלטת של אסיפת הנציגים המחוזית. רוב הפריטים אושרו במהירות, מלבד הצעה אחת של וועדת החינוך של אספת הנציגים המחוזית שגרמה לפולמוס לוהט. ככל שעבר הזמן והתחיל להיות מאוחר, אחד מהיותר מעורבים בוויכוח הציע לדחות את ההחלטה בנושא ואם לא יהיה לה תמיכה ברוב גורף בקרב שאר הקהילות המקומיות האחרות שבמחוז, ימשך הדיון בה באספה של יום הד"ד הבא.

ימי פסטיבל סוף השנה

רי קם באיטיות. לא צריכים למהר היום - הראשון מחמשת הימים של פסטיבל סוף השנה. לאחר שקם, פקד את חדר האוכל עם טי זוגתו, ועם ילדתם הצעירה בת החמש די, ולאחר מכן הם התישבו בפינה התקשורת ועיינו שם בסטטיסטיקה המשפחתית. ראשית, הם הסתכלו על רשומות צריכת האנרגיה שלהם. בשנה שעברה, הם הגיעו לגבול המיכסה שלהם כמה עשיריונים לפני סוף השנה (העשיריון - תקופה של 10 ימים, החליפה את השבוע הישן) כתוצאה מתחביב הרכיבה על קטנוע של טי. מאחר וניצול מיכסת האנרגיה של הקהילה העממית ושל שאר החברים בה היתה רחוקה מלהגיע למיצויה, בקשותיהם של טי ושל עוד כמה חברי הקהילה להגדיל את מכסת צריכת האנרגיה שלהם באותה השנה אושרה. לפי הרשומות של שנה זו, הם ניצלו קצת מתחת לגבול מכסת המשפחה.

(בנוסף להספקה ללא תמורה של שירותים ומוצרים - לכל אחד לפי צרכיו, לכולם יש מכסה שווה של ערכים לבחירה איזה מוצרים ושירותים נוספים לקבל על חשבונה. החל מהבחירה הפשוטה של ​​בגדים ורהיטים ועד לצרכי תחביבים ומחליפי במצב רוח .... כולם קיבל את אותה מכסת מותרות, אבל היו לאנשים גם את האפשרות לתרום יותר משמרות עבודה - בעיקר במשימות לא פופולריות, בתמורה להגדלת המיכסה).

אחרי זה, יחד עם די, הם הסתכלו על הסטטיסטיקה שלה לשנה זו. הם שמחו לראות שהיא לא עברה את הגבול באף אחד מהסעיפים - בגדים, מזון, ממתקים, צעצועים, וכו'.הם שמו לב לכך שסך שימושיה בתחום המותרות היה אפילו רחוק ממיצוי המיכסה שלה. בעקבות זאת הם דנו באפשרויות השונות הפתוחות לפניה, ובסופו של דבר, די החליטה שהיא תנצל את מה שנותר מהמיכסה שלה לטיול בהרים הרחוקים עם חמשת חברי קבוצת הזיקה שלה.

(קבוצת הזיקה היא היחידה החינוכית הבסיסית. יחידות המגורים החדשות תוכננו כך שיתאימו לשישית הילודים השנתית ומשפחותיהם. בדרך כלל התינוקות נולדו בסוף האביב, וכשיגרה, ההורים לעתיד של אותה השנה עברו ליחידות מגורים חדשות במבנה משותף כבר במהלך הסתיו, לאחר שההריונות עברו את הבדיקות הרפואיות הראשוניות שלהן. העיצוב החדש של יחידות המגורים במבנה המשותף התאים יותר מהנהוג לפני המהפכה הן לפרטיות של כל ילד ושל בני הזוג, והן לטיפול של 24 שעות ביממה בילדים. תיכנון המיבנה היקצה בו לכל ילד חדר משלו וגם חלל משותף לשימושה של שישית ילדי קבוצת הזיקה. בדרך כלל הם הישתמשו בחללים אלו עד שגדלו והצטרפו לחברתם של הילדים הבוגרים יותר.)

לאחר מכן, הם הלכו למרכז הספורט בו הם שיחקו טניס שולחן עם שותפים שונים. בשנות העשרה שלהם, טי ורי היו שחקני טניס שולחן נלהבים והשתתפו ברבים מהטורנירים של המחוז ואף של כל העיר. הם למדו במשך השנים להכיר אחד את השני טוב יותר ולאחרי כמה זמן עברו לגור יחד בקהילה של טי. עכשיו זה נראה שדי מתכוונת ללכת בדרך שלהם, למרות שזה עדיין היה קצת מוקדם מדי להגיע למסקנה שזה יהיה הספורט האהוב עליה ביותר. כמו בימים מיוחדים אחרים, די לא חזרה למבנה המגורים המשותף כדי לאכול עם חברי הקבוצה שלה, ובמקום זה היצטרפה להוריה שהלכו לארוחת צהריים משותפת בחדר האוכל הקהילתי. אחרי הארוחה, הם חזרו לביניין המגורים של הקבוצה לשנת הצהריים שלהם.

כשקמו, המסך ביחידת התיקשורת שלהם הבהב. כשהתקרבו אליו, הם ראו את החדשות האחרונות: הביקוש למוצרים של בית החרושת העיקרי של הקהילה שהיתמחה בציוד רפואי מיוחד ירד בגלל חדשנות בנוהלי בתי החולים. פירושו של דבר היה שאספת החברים של הקהילה העממית תצטרך למצוא אלטרנטיבה לחלק משמעותי מהעבודה שהם תורמים לחברה שמחוץ לקהילה שלהם. חברי ועדת העבודה וחברי ועדת הייצור התבקשו להתחיל ללמוד על החלופות השנות לפני הישיבה הבאה של הוועדות, כך שיהיו מסוגלות לגבש אותן בזמן לקראת הדיון הראשוני באספת יום הד"ד הקרובה של כלל חברי הקהילה.

החלופות העיקריות שהוצעו היו: הראשונה, להגביר את הייצור במפעל הקיים של הקהילה פריטים שהביקוש להם לא הצטמצם או ליצר פריטים חדשים. השניה, לצמצם את היצור בהתאם לביקוש שירד ולהגדיל את מספר משמרות העבודה של חברי הקהילה במקומות עבודת שמחוצה לה - בקהילות אחרות, במחוז או בעיר. ושלישית, הקמת מתקן ייצור לציוד רפואי חדיש יותר שיחליף את המתקן הישן, דבר שיצריך התחייבות של חברים לקבל על עצמם מינוי/מנדט לעבודה בו לטווח ארוך, מאחר וההסבה כרוכה בתקופה משמעותית של הכשרה.

רי וטי, שהיו בין חברי הקיבוץ שתרמו כמות משמעותית של מכסת עבודתם במשמרות במפעל הישן, דנו בנושא באריכות. טי נטתה לאפשרות השלישית. רי, שהיה מעורב בשנים האחרונות בועדת החינוך של הקהילה ולאחרונה גם בוועדת החינוך המחוזית, העלה את האפשרות של הסבה מיקצועית: לעבור את ההכשרה הנחוצה כדי לעבוד במערכת החינוכית של המחוז. במהלך השנים הוא היה אמביוולנטי לגבי הסבה מיקצועית כזאת. אמו הייתה מחנכת ידועה ועדיין עבדה בתפקיד זה. הוא עצמו עוד כשהיה ילד ונער צעיר ועוד יותר בהמשך השנים היה ב"כימיה" מאוד טובה עם הצעירים ממנו. אבל, היה נדמה לו שמינוי בתחום החינוכי גורם לאנשים להיות רציניים מדי - דבר שלא תאם את מעורבותו העמוקה במוסיקה קלה. בגלל הכימיה הניפלאה שלו עם בני נוער, וועדות החינוך הציעו לו שוב ושוב שיהיה מחנך אך הוא דחה אפשרות כזאת בהחלטיות. פעם אחת, למרות הסתיגויותיו, הנושא אפילו הועלה לדיון באספת יום הד"ד הכללית של הקהילה, אבל סירובו לקבל את המינוי התקבל שם בהבנה.

לאחר זמן מה של עיסוק בחדשות, הצטרפה אליהם די לתה עם עוגיות של אחר הצהריים. הם זכו להפתעה נעימה כאשר טד האח הגדול של די הצטרף אליהם גם הוא. בהתרגשות רבה, הוא סיפר להם על הופעת התיאטרון קטנה שקבוצת הזיקה שלו הכינה לפסטיבל של הקהילה ועל האפשרות שהיא תיבחר להיכלל בפסטיבל המחוזי שלמחרת היום. בעוד טד משתף אותם בהיתרגשותו, מערכת הכריזה הקהילתית התחילה לנגן את הנעימה (העולמית) של ערב הפסטיבל השנתי שאומצה ככזו מייד לאחר המהפכה בשנת 2050. המוזיקה הייתה סוג של מרש-מצעד קסום שליווה אותם ואת כל חברי הקהילה האחרים בצעידתם למבנה המרכזי של הקהילה בו ממוקם גם חדר האוכל. בין הצועדים היו גם כמה חברי קהילה וותיקים בכיסאות גלגלים מאחר והיו חלשים מכדי ללכת ברגל. רובם, כמו גם כמה מהוותיקים "הצעירים" יותר שצעדו בגאווה, חבשו את כובע הכבוד שניתן למשתתפי המרד שהצית את המהפכה.

השולחנות סודרו סביב במה קטנה ועליהם חיכתה להם ארוחת הערב המסורתית. תפריטה של סעודה זו היה זהה למה שהיה עולה על שולחנם של השכירים העניים בשנים הקשות שקדמו למהפכה. אחרי הארוחה, קבוצות תיאטרון קטנות הציגו מערכונים על החיים שלפני המהפכה ועל החיים במהלך 50 השנים שעברו מאז. לאחר מכן, השולחנות והכיסאות פונו משם וחדר האוכל הפך לאולם ריקודים - לצלילי נגינתם של מוסיקאים מקומיים שעלו בתורם על במה, והשמיעו כל הלילה מנגינות ישנות וחדשות לחברי הקהילה הרוקדים. כאשר די היתה מנומנמת מכדי להישאר עוד במסיבה, טי ורי עזבו את טד עם חבריו וחזרו לבית המגורים להשכיב את די במיטתה. אחרי שאמרו לה לילה טוב, ווידעו שאחד מההורים האחרים הגרים איתם במבנה המגורים המשותף ישאר שם כדי להשגיח על הילדים חזרו לריקודים.

נחשף הסוד השמור ביותר על המהפכה

רי קם קצת מוקדם מהרגיל בשני מתוך חמשת הימים של פסטיבל סוף השנה. היה לו לוח זמנים די צפוף בו היה צריך לדבוק בגלל המנדט שלו כחבר אסיפת הנציגים של המחוז. האירוע הראשון היה ישיבה של ועדת החינוך של אספת הנציגים המחוזית שהמפגש שלה היתארח בתחומי הקהילה המקומית השכנה. בשעות הבוקר, הם ערכו את הטיוטה הסופית של הדו"ח השנתי שלהם למליאת אספת הנציגים המחוזית. מייד לאחר ארוחת הצהריים בחדר האוכל של הקהילה המארחת, הם הצטרפו לחברים האחרים של אספת הנציגים של המחוז לפגישת הדיווח של כל הוועדות. למרות שטיוטת הדוחות של כל הוועדות היו כבר זמינות במערכת התקשורת  לעיון ודיון, הדיון במליאה לא היה מיותר מאחר וכמעט כל הוועדות העלו לדיון נקודות אותן רצו להביא בפני כלל הקהילות המקומיות של המחוז לדיון והחלטה.

הנקודה העיקרית שהועלתה על ידי ועדת החינוך הייתה הגברת הקשרים של בני הנוער המבוגרים יותר עם מוסדות ההשכלה הגבוהה השונים של העיר, כדי שמעברם אליהם בתום הלימודים הבסיסיים יהיה חלק יותר. (הרעיון נדון בשנה הקודמת בועדת החינוך הכל-עירונית וכמה ועדות חינוך מחוזיות קיבלו על עצמן להיות "שדה הניסויים" של הפרויקט - אם הדבר יאושר על ידי מליאת אספת הנציגים של המחוז שלהם ועל ידי הקהילות עממיות הניכללות בו.) ההחלטה אליה הגיעו בסוף הדיון הייתה שלאחר שהגישה החדשה תאושר על ידי הקהילות העממיות של המחוז, יפותחו תכניות מיוחדות לכל אחת משתי קבוצות הגיל הגבוהות יותר של בתי הספר השכונתיים של המחוז.

כשאספת נציגי המחוז סוף סוף הסתיימה, חיכתה להם הפתעה: הם הוזמנו למסיבת יום הולדת ה-80 של גיל, מוותיקי אספת דוברי-קבוצות הפעילים של העיר בזמן ההיתקוממות של שנת 2049, שבסופו של דבר התפתחה למהפכת 2050. הוא היה חבר באחת הקהילות העממיות של המחוז, והשתתף בעבר כמה פעמים כאורח באספת הנציגים האיזורית. עם זאת, לאורך השנים הוא השתתף כלא-נציג בישיבות של אספת הנציגים המחוזית , וזו הכל-עירונית,  בהן התקבל בברכה, למרות סרובו הלא מתפשר להיבחר כנציג רישמי לאחת מהן.

היה זה בגדר תעלומה כל השנים למה הוא מיתעקש ומסרב לקבל כל מינוי שהוא - הן לאספת נציגי המחוז, הן לזו של כל-העיר והן לאספות נציגים שברמה גבוהה יותר. למרות שהוא לא היה מעודו נציג באף אחת מאספת הנציגים בעיר הוצע לו כבר פעמיים לשמש כנציג האיזור לאספת הנציגים העליונה (שברמה העולמית), אך גם אז הוא דחה את ההצעה. השמועה הייתה שהוא עשוי להשתמש במסיבת יום הולדת הזאת כדי לחשוף את הסיבות לסירב המוזר שלו לקבל עליו כל נציגות רשמית. ואכן, כאשר המסיבה התקרבה לסופה גיל ביקש רגע של שקט, והחל לדבר:

"כולכם יודעים שלפני המהפכה הייתי חבר של הפדרציה האנרכיסטית-ספציפיסטית של מדינה זו במשך שנים. לעתים קרובות היה מואצל עלי על-ידי הקולקטיב המחוזי שלנו התפקיד של דובר בישיבות ועדות התיאום עם התנועות השונות של מאבק החברתי.  הייתי גם נציגו של הקולקטיב באספת דוברי-הקבוצות של התנועות השונות בזמן ההתקוממות ההמונית של שנת 2049. על היום בו האירועים בעיר שלנו התבררו כנקודה המפנה במהפכה כבר נכתב בסיפרי ההיסטוריה. היה גם אפילו סרט על השעות הקריטיות שקדמו לפיצוצם של הגשרים המובילים לעיר - דבר שהכשיל את המאמצים האחרונים של הכוחות המזויינים של המדינה, שניסו לפזר את אספת הדוברים ולדכא את ההתקוממות. הסרט, וכל הטקסטים השונים על הרגעים המכריעים האלה, מתארים בצורה חיה את הרגע שבו העלתי להצבעה על סדר היום אם להמשיך את הדיונים והפולמוסים, או להפסיקם ולחסום מייד את האפשרות של הכוחות המזוינים של המדינה מלהיכנס לעיר. כמה "אנשי קונסנסוס" התנגדו לכל הצבעה שהיא, כל עוד נמשכה התנגדות העזה של השמאל הלניניסטי ושל שאר הרפורמיסטים. היו"ר של האספה, שהיה גם ראש הוועד המרכזי של מפלגתו הלניניסטית פשוט סרב לכבד את ההצעה לסדר היום וסירב להעלות את הבקשה לסיום הדיון להצבעה. כמובן שכולכם יודעים גם שאני וכמה חברים נוספים אילצנו אותו לעזוב את כיסא היושב ראש, ואז אני החלפתי אותו והעלתי להצבעה את ההצעה לסדר היום. הרוב המכריע תמך בה והדיונים הסתיימו. מייד לאחר מכן הועלתה לקדם-הצבעה ההצעה לחסום את כניסת הכוחות המזויינים של המדינה לעיר על יד פיצוץ כל הגשרים המובילים אליה. אחרי ששני דוברים בעד ושני דוברים נגד הביעו בקצרה את דעתם נערכה ההצבעה על קבלה או דחייה של ההחלטה לחסום את כוחות המדינה מלהיכנס לעיר. התמיכה בחסימה ובפיצוץ כל הגשרים המובילים לעיר היתה גורפת, והדבר יושם באופן מיידי. זה היה הרגע שבו הפכה ההיתקוממות של שנת 2049 למהפכה הסוערת של שנת 2050 ...

אבל, מה שאינכם יודעים, וזה לא סופר מעולם, שהפסקת הדיון לצורך העמדת ההחלטה לביצוע מיידי של החסימה היתה יוזמה אישית שלי בלבד - ללא כל החלטה או דיון של הקולקטיב... בגלל זה - ולא כסוג של הענשה עצמית או ככפרה על אשמה, כאמצעי זהירות נגד כל חזרה שלי לצעד של לקיחת כוח לעצמי מיוזמה בילעדית שלי אני מסרב, מאותו הרגע ואילך, לכל מינוי לכל תפקיד הכולל החלטות לגבי אנשים אחרים - אפילו לא מינוי ספציפי, אם הוא כולל כוח או סמכות ולו במידה הקטנה ביותר".

כשהוא עושה את דרכו הביתה אחרי המסיבה, רי יכל להיווכך כמה מהר הגילויים המרעישים הללו מתפשטים במערכת התיקשורת: בתחילה ברשת המחוזית, רק במעט פיגור זה היה כבר במערכת העירונית. ולאחר מעט קט, זה גם הגיע לכותרות תוכניות החדשות בערוצי התיקשורת העולמית, ושם, בכל השפוה העיקריות. כשנכנס ליחידת המגורים שלהם, טי שעדיין היתה ערה למרות השעה המאוחרת, חלקה עמו את ההתרגשות מהחדשות המרעישות... 

הסיפור העצוב של רון, חבר קבוצת הזיקה של טד

רון היה החבר הכי טוב של טד [בנם הגדול של טי ורי] במשך שנים רבות. הם גדלו יחד באותו חלל מגורים משותף מאז היו תינוקות בני יומם ושמרו על קשר הדוק גם כשעברו לקהילת בית הספר התיכון השכונתי. הם בילו את השנים שם באותה להקת בידור אשר שילבה דרמה עם מוסיקה ניסיונית. במיסגרתה הם העלו על הבמה הופעות במחוזות השונים של העיר, ואף נסעו מדי פעם עם הלהקה שלהם לערים השכנות.

רון סיים את החינוך הבסיסי שלו כמה חודשים לפני החברים האחרים בקבוצת הגיל שלו עמם חי ולמד בשנים האחרונות בקהילת בית הספר התיכון, יחד עם ילדי הקהילות העממיות השכנות. הוא החליט לנצל את ההיזדמנות ולנסוע לטיול ארוך עד לצד השני של היבשת. לא הייתה לו בעיה עם משאבים כי בשנה החולפת תרם שעות רבות של עבודה מעל המכסה שלו, במתן שיעורי עזר לילדים שהתעניינו במוזיקה ניסיונית. לכבוד האירוע הוא ערך מסיבת פרידה משובבת לחבריו הקרובים בקהילת בית הספר התיכון השכונתי והודיע ​​על כוונתו לצאת למסע לתקופת ששת החודשים השלמים של חופשה להם הוא היה זכאי בשל גמר החינוך הבסיסי שלו מוקדם מהמתוכנן.

זו הייתה מסיבה עליזה ורועשת כשכמעט כל המשתתפים בה חוגגים בחדווה את השלמת ההשכלה הבסיסית של הראשון מבין חברי קבוצת הגיל שלהם. רק אחת מהאורחים היתה שקטה ודי עצובה - נורה החברה של רון, בת לאחת מקהילות הבסיס השכנות, שגרו יחד כזוג בשנה האחרונה באיזור המגורים של קהילת בית הספר. היה להם ויכוח די רציני כאשר נורה ביקשה מרון לחכות עד מועד סייום הלימודים הפורמליים שלה, שלא היה כל כך רחוק, כדי שתוכל להצטרף אליו כבר בתחילת מסעותיו. אבל רון התעקש לצאת מייד.

במסעותיו, רון שמר על קשר הדוק עם חבריו והמשפחה ועוד יותר מכך עם נורה. עם זאת, משהו נשבר במערכת היחסים שבין נורה ורון ויום אחד, באמצע הטיול שלו, היא סיפרה לו שהיא סיימה את ההסכלה הבסיסית שלה ועוברת מחלל המגורים המשותף שהיה להם לחלל מגורים חדש בקהילה העממית שלה. חודש לאחר מכן, היא אמרה לו שהיא מתכננת מעבר למגורים משותפים עם החבר לשעבר שלה אותו היא הכירה מאז הימים שבהם חלקו חלל מגורים משותף של יילודי אותה השנה בקהילת הבסיס שלה.

אותו הערב רון עשה שימוש מוגזם במשני מצב רוח באחד הפאבים בעיר בה שהה באותו זמן. הדבר השפיע כמובן על הופעת האורח שלו על הבמה של הפאב והיה זה כל כך מביך עד שהנוכחים ביקשו ממנו לרדת מן הבמה. רון, שהיתה לו היסטוריה של התפתחות רגשית מאוחרת, הגיב בצורה שהייתה בלשון המעטה רחוקה מאוד מהמקובל... ואף הכה את אחד ממארגני הבידור של הפאב. מכיוון שרון נראה מאוד מסטול, שני מארגני הפאב שבתפקיד באותו הערב הזמינו את צוות הגמילה העירוני. בזמן שהם חיכו לצוות היה אפילו צורך להשתמש בכוח פיזי מתון כדי לרסן את רון. הצוות לקח אותו לבית החולים ואח גמילה הצטרף אליו לחדר לגמילת חירום. למחרת בבוקר, רון נראה מפוכח לגמרי, מלא חרטה והתנצלויות. לאחר ארוחת הבוקר הוא עבר בדיקה רפואית יסודית ולקראת הצהריים נמצא כפיכח מספיק כדי לעבור את ההערכה של צוות הוועדה ליחסים בין אישיים של המחוז שהוזעק מייד לאחר ארוחת הצהריים.

(בדרך כלל, במקרים דומים של הפרת הפרוטוקול של יחסים בינאישים, ועדת היחסים הבינאישיים של הקהילה העממית בה ביתו של האדם נקראת לטפל בעיניין. במקרה זה, מאחר שרון היה ממחוז רחוק והאפשרות של פינויו-גרושו היתה אחת האופציות, ניקראה במקרה זה לטיפול הוועדה המחוזית.)

במקרה של רון, ההערכה הייתה קצרה. תקשורת עם חבר הוועדה הבין-אישית התורן מהקהילה של רון הבהירה לצוות שהייתה זאת העבירה הראשונה שלו מאז ילדותו. לאחר שהצוות שמע את התיאור של הפעילות האגרסיבית בצד הסבריו של רון והתנצלויותיו, הוחלט - בהסכמתו של רון - שהוא יחזור הביתה באופן מיידי להמשך הטיפול בקהילה שלו. כמו כן הוסכם עימו כי עד למועד בו הקהילה העממית שלו תתן לו אישור לכך, רון יהיה מנוע משימוש בכל חומר משנה מצב רוח שהוא. המסלול הקצר והמהיר ביותר של רון הביתה מופה ורון קיבל כרטיס לנסיעה בעדיפות גבוהה.

לקח לרון חמישה ימים אומללים של מסע הביתה, וכשהוא סוף סוף הגיע, הוא נפגש מייד עם הוועדה הבינאישית של הקהילה העממית שלו כדי להחליט על מה לעשות בהמשך. ההחלטה המשותפת הראשונה הייתה לקצוב את האיסור של רון להישתמש בחלפני מצב רוח לתקופה של ארבעים עשיריונים. הוחלט גם שרון יצטרף לקבוצת צמיחה רגשית אינטנסיבית, ושבתום תקופה זו, יחזור לוועדה לדיון נוסף.

הוסכם עם רון שתחומי הקהילה העממית של נורה יהיה מחוץ לתחום עבורו עד להחלטה אחרת, וכי כל תקשורת בינו לבין נורה תהיה אפשרית רק אם היא תיזום אותה. הם הסכימו גם, כי ההודעה על האירוע וההחלטות שהתקבלו בעיקבותיו יוכנסו למדורים הרלוונטיים של מערכת התקשורת של המחוז.

מאוחר יותר, בשיחות עם להקת האמנות שלו ועם חברים קרובים אחרים, רון אמר שהוא יקדיש את הזמן שנותר עד סוף העונה לצמיחה רגשית אינטנסיבית ואחר כך בכוונתו להיצטרף לתכנית הלימודים הגבוהים של העיר בתחום המוסיקה ניסיונית.

יום המינויים

היום השלישי של פסטיבל סוף השנה הוקדש כרגיל לסיבוב הרוטציה הכללי של המינויים לועדות של הקהילות עממיות. מאחר ולרבים מחברי הקהילות היה מינוי לועדות, נמצא כבר לפני זמן רב שעדיף לעשות את הסיבוב העיקרי של מינויים לכל הוועדות בתקופה אחת קצרה.

המשימה העיקרית של וועדת המינויים בעשיריונים שקדמו לפסטיבל הייתה הקצאה-שיבוץ מחדש של חברים לועדות השונות. הקו המנחה הכללי היה ששני שלישים מחברי כל ועדה לא ימשיכו לשנה נוספת באותה הוועדה (השליש האחר מחברי כל וועדה ימשיך לשרת באותה ועדה לשנה נוספת אחת בלבד.) כמעט שליש מחברי הקהילה יקבלו מינוי חדש או יועוברו מועדה אחת לשנייה במהלך השיבוץ הכללי.  וועדת המינויים הקדישה חלק ניכר מהמפגשים שקדמו ליום המינויים לדיון עם חברי הקהילה על ההקצאות שלהם לשנה הקרובה.

הצעותיה של וועדת המינויים היו כבר זמינות לכולם במערכת התקשורת הקהילתית בעשיריון שקדם לפסטיבל, יחד עם ההסתייגות של חברים המעוניינים שלא לקבל את המינוי לועדה הספציפית או במקרים הנדירים היסתיגויות של חברי קהילה המתנגדים למינוי של אדם מסוים לועדה ספציפית.

רי וטי קמו יחד והלכו למיתחם חדר האוכל שבחלל המרכזי של הקהילה. לאחר ארוחת הבוקר, טי הלכה למקום המגורים (הסיעודי) של החברים המאוד מבוגרים למשמרת שלה - מילוי תפקיד חיוני שצריכים לעשות גם בימים של עבודה מינימאלית (כאשר מיתקני הייצור מושבתים ורק השירותים החיוניים מכוסים). רי הלך לאולם המרכזי בו נאספו לדיונים כל החברים שלא היו במשמרות של עבודה חיוניות.
הנושא הראשון על סדר היום היה החברות בועדת המינויים/מנדטים. אחת המועמדות ביקשה שלא לחייב אותה להיכלל בוועדה מאחר שרק לפני ארבע שנים היא סיימה את התפקיד המתיש של שנתיים חברות בועדה זו. היא הבטיחה שתהיה זמינה לוועדה כשתידרש לכך. מאחר שהיא הייתה מארגנת כל כך מוכשרת, האספה לא וויתרה לה לגמרי, ושיכנעה אותה לשנות את דעתה תוך פשרה שיינתן לה מנדט לשנה אחת בלבד.
ההצבעה בתום הדיון השלימה את הסעיף הראשון.

הנושא השני היה החברות בוועדה הבין אישית. המשימה העיקרית של הוועדה הוא להתמודד עם קונפליקטים בין חברים אותם הם לא היו מסוגלים לפתור באופן בלתי פורמלי, אך גם להתמודד עם הפרות של חברים את הכללים המקובלים של יחסי אנוש הנהוגים בקהילה העממית - גם במקרים שבם לא היתה תלונה של צד שניפגע. ועדה זו הייתה אחת משתי הועדות שכל חבריהן היו מתחלפים כל שנה - כששליש מהם ממשיך לפעול בתוכה שנה שנייה כחברים שלא מן המיניין (ולכן ללא השתתפות בהצבעות).

הוועדה השלישית שעלתה לדיון הייתה ועדת העבודה. זאת היא אחד הועדות העמוסות ביותר ולכן גם הגדולה ביותר. המשימה העיקרית שלה הייתה להסדיר את העבודה היומיומית - הן בתוך הקהילה העממית, והן את עבודתם של חברי הקהילה בתפקידים השונים בשכונה, במחוז ובעיר. כמו כן הועדה היתה אחראית גם על האיתור וההכשרה של חברים לעבודות ולמשימות שנדרשת להן הכשרה מיוחדת. למשימות מסוימות, שמצריכות השקעה רבה בלימודים ובאימונים, כמו תחומי הנדסה יחודיים, הטסת אווירוני נוסעים, משימות רפואיות, וכו', היו לעתים קרובות מספר מועמדים רב מדי ... או מועט מדי. לחלק מהמשימות יש צורך במאפיינים אישיים מיוחדים. לחלק מהמינויים - גם כאלו שלא הצריכו הכשרה מיוחדת או מאפיינים מיוחדים נדרשה לוועדה לכמות גדולה של עבודת הכנה לפני שמינוי המועמדים הובא להחלטה לאסיפה הכללית של חברי הקהילה.

המשימה הקשה ביותר של הוועדה הייתה גיבוש המינויים הראשונים של עבודה לדור החדש, ושינויים במינויי העבודה לטווח ארוך של חברים וותיקים. המשימה הפחות נעימה של הוועדה הייתה הטיפול במצבי החירום היומיים: מציאת מחליפים לאנשים שלא יכלו להתחיל את המשמרת שלהם או היו צריכים לסיים אותה בפתאומיות. אף אחד לא אוהב להחליף יום של פנאי ליום של עבודה. אף אחד לא אוהב לשבש את החלומות של מישהו אחר או את סדר יומו - גם אם זה רק לעבור למשך משמרת אחת ממקום עבודה אחד למישנהו. משימה זו מולאה בדרך כלל ברוטציה בין חברי הוועדה שהיו בשנה השנייה שלהם בתפקיד, או שמילאו תפקיד זה בשנים קודמות. על ההחלטה של חבר ועדת העבודה התורן להקצאת אנשים למשימות חירום, ניתן היה לערער בתוך שעה לפני חברי תת-ועדה יעודית לכך, ו/או בפני אספת חברי הקהילה ביום הד"ד שבסוף העשיריון.

בוועדת העבודה הייו גם ועדות משנה. החשובה שבהן הייתה אחראית לשינויים התקופתיים של מינויים למשימות שאף אחד לא התנדב להן. ההשמה הפשוטה ביותר היתה למשימות חיוניות ביום הד"ד שבסוף-העשיריון או לעבודה בחדר האוכל. משימה אחרת, שהייתה קצת יותר מסובכת, הייתה הקצאת חברים למסימות במחוז או בעיר שאף אחד לא התנדב להן. זה כלל טיפול במערכת הביוב, משימות עבודה ספציפיות במערכת הייצור או אפילו עבודות שונות במערכות הבריאות. הייתה גם ועדת משנה מיוחדת שעסקה במינויים למשימות עיסוק שנדרש להן הכשרה ארוכה. כל המינויים לטווח ארוך, בין אם למיספר גדול של עשיריונים או לכל החיים, היו צריכים להיות מאושרים על ידי אסיפת הקהילה העממית. כל החלטה והשמה לתווך קצר הובאה למליאת וועדת העבודה ולעירעור לפי דרישה באספת יום הד"ד הקרוב. כמו כל וועדה, הצלחתה העיקרית היתה במידת ההסכמה של החברים שעיניינם נידון בה עם החלטותיה ובמיזעור מיספר המיקרים שחברי קהילה עירערו על ההחלטותיה בפני מליאת האספה הכללית של חברי הקהילה.

הוועדה הרביעית שעל סדר היום הייתה ועדת היצור. המשימה שלה הייתה לנהל את ההיבטים הטכניים של השירותים ויחידות הייצור השונים בקהילה. היא גם המתווכת בין מקומות העבודה השונים ואספת חברי הקהילה. ועדה זו הייתה אחראית בעיקר על דיונים על שדרוג ציוד או שינויים במספר החברים המוקצים למקומות העבודה השונים, והכנת הצעות בנוגע לנושאים אלו לאספת החברים הכללית.

לאחר מכן הגיע תורה של וועדת החשבונאות. במובן מסוים, ועדה זו הייתה אחראית על ישום העיקרון האנרכיסטי הקומוניסטי "מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו". היא עקבה וניטרה את הקצאת העבודה והמוצרים לצריכה הקהילתית: חינוך, מזון, בריאות, תשתיות וכל ההקצאות האחרות הנידרשות. היא גם ניטרה את מה שהקהילה העממית נתנה ומה שקיבלה מהחברה העולמית. היא אף ניטרה את התרומה של עבודה על ידי חברים לפי יכולתם. הניטור והרישום כלל גם את הקצאת המשאבים לחברים השונים בהתאם לצורכיהם בהתאם למיכסת ה"מותרות" שלהם ובהתאם לקריטריונים אחרים.

(מוצרים ושירותים מסוימים הוקצו על פי הצורך, אחרים - כמו אנרגיה ומים על פי מיכסה, בעוד שאחרים שכותרתם "מותרות" הוקצו בהתאם למכסה אישית כללית של ערכים לבחירה מתוך מיגוון הפריטים השונים. לדוגמה, אדם יכול לבחור מתוך מכסה זאת רהיטים, בגדים, ממתקים, גאדג'טים אלקטרוניים, וכו')

הוועדה השישית על סדר היום הייתה ועדת החינוך, (שהדיון בהרכבה כלל גם את המנדט של רי לתקופת כהונה שנייה). הוועדה הייתה אחראית בעיקר לחינוכו של הדור החדש, מלידה ועד לבגרות - גם בתוך הקהילה וגם במסגרות השכונתית, המחוזית או זו של העיר.

לאחר השלמת הדיון על ששת הוועדות, פרשו החברים להפסקה - לארוחת צהריים ולמנוחה של ממש. לאחר מכן המשיכה האספה הכללית במושב של אחר הצהריים. טי ועוד חברות וחברים אחרים נעדרו מישיבת לפני הצהריים בשל מילוי משימות עבודה הכרחיות בקהילה ובעיר. מסיבה זו בדיוק, ההצעות לנציגים לוועדות פורסמו בעבר על מערכת התקשורת ועודכנו במהלך מושב הבוקר. מאותה סיבה רי נעדר ממושב אחר הצהריים של האספה הכללית מאחר והיתה זאת תורנותו לטפל בדי ובחמשת הילדים האחרים החברים בקבוצת ההשתייכות שלה במרחב המגורים המשותף של מישפחותיהם. בשל העדרויות כאלו ובשל המורכבות של המערכת השלמה של המינויים לועדות מערכת המינוים תובא שוב להצבעה בסוף היום.

במושב אחר הצהריים, הראשונה על סדר היום היתה הוועדה לבידור ולאמנות שבו הוצע לטי מנדט לשנה הקרובה. המשימות העיקריות שלה היו לארגן את הפעילות האמנותית המסופקות על ידי חברי הקהילה למסיבות השונות ולבילויי היום יום, וכן לעידוד ולקידום הכישרונות האמנותיים של חברים צעירים ומבוגרים בקהילה. וכך המשיכה האספה הכללית בדיון והצבעה על שאר הוועדות:

ועדת התחביבים, שארגנה קבוצות וציוד ציבורי לפעילויות הפנאי.

ועדת הבריאות, שבאחריותה טיפול בבריאותם של חברי הקהילה: ניטור ומעקב של מצבם, פיתוח ותיפעול שירותי הבריאות שהם צריכים, וכן תיווך בינם לבין ספקי שירותי הבריאות שבקהילה, במחוז, ובמערכות הבריאות של עיר. לועדת הבריאות אחריות מיוחדת לטיפול בבריאותו של הדור החדש ובבריאותם של מבוגרים שלא מסוגלים לטפל כהלכה בעצמם. כאשר השכנוע לא היה מספיק, בסמכותה היה להפעיל כוח מינימאלי שיושם בהתאם לנוהלים שאושרו בעבר על ידי הקהילה העממית. יחד עם זאת, האדם המסויים, וגם אחרים, יכלו לערער על כל הפעלה ספציפית כזאת של כפייה לפני העצרת הכללית של אספת החברים בסוף העשיריון, או אף בתוך שעה בכל מיקרה ספציפי בפני ועדת המשנה של ועדת הבריאות של המחוז.

בכל מקרה חדש שבו היה חשש לצורך להגביל את החופש של מישהו, היתה חובה להביא בתוך שעה את העיניין לדיון לתת-הועדה המתאימה של ועדת הבריאות המחוזית ולמושב הקרוב של האסיפה הכללית של הקהילה. לדוגמה, אם המערכת הנפשית של אדם היתעררה באופן כה חמור שמסכן את הבריאות או אפילו את החיים - שלו או של אחרים, חבר(ים) זמין(ים) של וועדת הבריאות יזעיק(ו) את האנשים הרלוונטיים כדי שיגבילו אותו כנדרש. במקרה של ילד או מבוגר שיש להם מטפל, או אדם אחר המסייע להם בדרך כלל, יזומן מיידית המטפל(ים), ואילו במקרה של מי שנזקק לאשפוז חירום יזומן צוות בית החולים הקרוב.

ועדת השיכון הייתה אחראית על הקצאת חללי הדיור הזמינים על פי ההעדפה וצורך, וכן לתכנון שיפור ובנייה של חללי דיור.

ועדות הביטחון (ה"מיליציה") היתה למעשה תת-וועדה של ועדת היחסים הבין איששים. המיליציות של הקהילות העממיות, שהיו חשובות במיוחד בשנים הראשונות שלאחר המהפכה, איבדו בהדרגה את רוב המשימות שלהן. עם זאת, עדיין היו להן כמה תפקידים. האחריות העיקרית של הועדה הייתה לטפל בכל מקרה שבו גרם מישהו בזדון או ברשלנות חמורה נזק למישהו או למערכת הקהילתית או שמישהו נחשד בכך. במיקרים כאלו, המנדט של הוועדה להגביל את חירותו של אדם כזה היה מוגבל למקרים בהם היה חשש לגרימת נזק מיידית וגם אז רק לכמה דקות - עד שיזומנו ויגיעו חברי ועדת הביטחון של המחוז.

תוך 24 שעות מכל הטלת מגבלה כזו של חופש, אמורה להיות מזומנת ישיבת חירום של אספת חברי הקהילה העממית. כמובן שבסמכות האספה לשים קץ להגבלת החופש של הפרט, ואם לא עשתה זאת וועדה הביטחון המחוזית יכלה לערער על החלטה זו לפני ההרכב המלא של אספת המחוז של נציגי הקהילות. אם הרוב  של הנציגים המחוזיים החליט לבטל את ההחלטה של האספת החברים של הקהילה העממית (כמו בכל מיקרה אחר), החלטה זו אמורה להיות מובאת להצבעה בכל האסיפות העממיות של המחוז. כל אחד יכול לערער על ההחלטה להגבלת החופש שלו או של כל אדם אחר - הן בפני אספת הנציגים של המחוז והן בפני אספת הנציגים הכלל-עירונית.

ועדת הסביבה אחראית על הקורה באזור המגורים ובטבע שבסמוך לה. היא דואגת לניטור, ואם יש צורך, גם להביא לפני אספת הקהילה לדיון כל נזק שנגרם לסביבה על ידי מערכת הקהילה או חבריה.

לבסוף, הועלתה לדיון ועדת התקשורת, שאחראית הן לצד הפיזי של מערכת התקשורת והן לכך שהתוכן שלה והשימוש בה יהייו זמינים כל הזמן לכל.

וכך הסתיים מפגש אחר הצהריים.

לאחר ארוחת הערב, כל חברי הקהילה, מלבד כמה אנשים שלא יכלו לעזוב את תפקידם, התאספו למפגש האחרון. המפגש החל בדיון כללי על הוועדות, על הרוטציה בחברות בהן ועל התיפקוד של ועדת המינויים במהלך אותה השנה. בסופו של הדיון ניקראו כל החברים שהתנגדו לאחד מן המינויים להציג זאת כהצעה להחלטה של האספה. זמן קצר לאחר מכן הייתה ההצבעה הסופית על המבנה של מערכת הוועדות לשנה הקרובה, והחברים התפזרו לבילוי המועדף עליהם.

פגישת אספת הנציגים המחוזית

היום הרביעי של פסטיבל סוף השנה הוקדש לאספות הנציגים המחוזיות. נציגי 25 הוועדות המחוזיות של העיר היו מואצלים לתפקיד על ידי אספות החברים של קהילות הבסיס בהן הם חברים, במהלך סיבוב המינויים הכללי של פסטיבל סוף השנה. למרות שכל קהילת האצילה מינוי לנציג משלה באופן בילתי תלוי בחברי הקהילות האחרות, בכל זאת, קדמה ליום המינויים מישאל כללי בכל מחוז על הפופולריות של הנציגים החדשים לשנה החולפת לאספת המחוז. (שני שליש היו חדשים, רק שליש בלבד המשיך לשנה שניה). ביום האצלת המינויים, התבקשו אספות הקהילות שנציגיהם באספת המחוז מהשנה החולפת היו במחצית היותר פופולרית, לחדש את המינוי של הנציג לאסיפת המחוז לשנה נוספת. (רק באופן נדיר סירבו אספות החברים של קהילות הבסיס לבקשה והמינוי לא חודש). 

רי היה בין השליש מחברי אספת הנציגים המחוזית הטריים שהואצלו להמשיך באספה המחוזית שלהם לקדנציה נוספת. אחרי ארוחת בוקר קצרה נסע באופניו לאולם הגדול של מרכז המחוז. לוח הזמנים של האספה כלל את מתן הדין וחשבון השנתי של הוועדות השונות של אספת נציגי המחוז למליאת הנציגים, ולמבקרים - חברים בקהילות השונות של המחוז ושל מחוזות אחרים שבחרו להיות נוכחים.

הדיווחים המלאים כבר היו במערכת התקשורת בשלושת העשיריונים האחרונים. כמה נקודות כבר נידונו בפורום המחוזי של מערכת התקשורת. כמה נקודות נידונו באסיפות הד"ד של הקהילות העממיות במחוז ולגבי מספר נקודות אף התקבלו בהן החלטות. (כל אסיפת חברים של קהילה עממית יכולה להעלות נקודה(ות) על סדר יומה של אספת הנציגים המחוזית ואף לקרוא לדיון והצבעה עליה בכל אסיפות החברים האחרות של הקהילות העממיות שבמחוז.) העלאת נקודות לסדר היום לא היו מוגבלות רק לכנס הדין וחשבון של אספת נציגי המחוז אלא היתאפשרה גם לגבי סדר היום של המיפגשים הרגילים של אספת נציגי המחוז שנערכים באמצעו של כל עשיריון. הזכות להעלות נקודה לדיון והחלטה - הן באספת נציגי המחוז והן בכלל האספות של הקהילות העממיות שבמחוז היתה גם לכל עתירה שנחתמה על ידי 500 מאנשי המחוז.

בפגישת דין החשבון השנתי של אספת הנציגים המחוזית הישתתפו כחברים מלאים הנציגים החדשים לוועדה (2/3), מי שממשיכים לכהונה שנייה (1/3), וכן החברים הפורשים לאחר כהונה של שנה או שנתיים שהדין וחשבון הוא בעיקרו על פעילותם בשנה החולפת.

בדיון, כל ועדה וועדת משנה של אספת המחוז הציגה סיכום קצר של דיווחיה, ולמישתתפים (נציגים לאספת המחוז ואחרים) היתה ההיזדמנות למתוח ביקורת ולשאול את חברי הועדה על פרטים שלא היו זמינים במערכת התקשורת המחוזית.

הדיווח הראשון היה על פעילות ועדת המינויים של אספת המחוז ומיד לאחריו ניבחרה ועדת מינויים זמנית שתפקידה להציע את השיבוץ של חברי האספה לוועדות ותת הוועדות השונות לשנה החדשה. ההצבעה/החלטה על המינויים עצמם תובא לישיבה האחרונה של המיפגש.

לשני נושאים "פופולריים" של הדין וחשבון השנתי נדרש תמיד פירוט רב יותר: סכסוכים  בין קהילות עממיות של המחוז, וכן סכסוכים בין חברי קהילות עממיות לבין הקהילות שלהם - שלא נפתרו על ידי המעורבים באופן אחר ושטופלו על ידי ועדת משנה של ועדת יחסי אנוש, המחוזית.

כחלק מהמסורת, כל המקרים בהם היה מעורב גירוש של חבר מאחת הקהילות העממיות של המחוז הועמדו להצבעה במליאת אסיפת הנציגים של המחוז, אם לקרוא להצבעה על כך בכלל הקהילות של המחוז או לא. (כל חבר קהילה עממית שהקהילה שלו החליטה לגרשו יכל לקרוא לדיון ברמת המחוז ולהצבעה כלל מחוזית שתבטל את הגירוש.)

כל המקרים של הגבלת חופש של אנשים שקרו במחוז בשנה האחרונה נבדקו גם הם - בין אם היו אלו פרקי זמן קצרים מאוד של כמה דקות או אף באורך של מספר שעות, הן בשל הפרעה נפשית חריפה והן במיקרים הנדירים של פרץ היתנהגות אנטי חברתי חריף שהקהילה עממיות לא הצליחה לפתור בלי הפעלת כוח כזה.

במהלך שנה זו,  מבין 100,000 האנשים שבמחוז היה רק 17 מקרים של התפרצויות פסיכוטית חריפות שהצריכו את הפעלה של כוח על ידי צוותים רפואיים מקומיים או מחוזיים. היה גם כ- 280 מקרים חדשים של מפגרים או דמנטים שהיה צריך להגבילם כרונית. היו גם 20 אנשים שעוצמת הנזק שגרמה התנהגותם האנטי חברתית היתה מעבר ליכולת ההכלה של הקהילות שלהם (חלקן בשל נזק חמור שגרם החבר למערכת הפיסית, ומעטים משום שתקפו אחרים - בעיקר במצב של שיכורות. אנשים אלו הועברו בשל כך במהלך השנה למתקן שיקום מתאים של העיר) .

יישום חירום של הסמכות להגביל בכח את החופש של ילדים מעל גיל 3 או של בני נוער היה מוטל בדרך כלל על המבוגרים האחראים בסביבה. בכל מקרה דווח על כך לועדת החינוך של הקהילה העממית , ואם היה בכך צורך אף זומנה ישיבת חירום של ועדת החינוך. כל מקרה כזה של הפעלת כח הובא לאספת חברי הקהילה ביום הד"ד של אותו עשיריון.

מקרים חדשים של הגבלת החופש של מבוגר מסיבות נפשיות או היתנהגותיות שטופלו על ידי החברים הזמינים הובאו מיידית לדיון בישיבת חירום של הוועדה הבינאישית של הקהילה ולאספת יום הד"ד של אותו עשיריון.

במקרים בהם החופש של מבוגרים אמור להיות מוגבל כתוצאה מהתנהגות אנטי חברתית חריפה, נידרשה החלטה מראש על ידי אסיפת הקהילה העממית ואישור על ידי תת הועדה ליחסים בין אישים של אספת הנציגים של המחוז - אלא אם כן היה זה מקרה חירום. אם זה היה במסגרת של מקרה חירום, נידרש אישור מיידי להמשך ההגבלה גם על ידי הוועדה הבין אישית של הקהילה וגם של צוות החרום התורן של ועדת המשנה של ועדת היחסים הבינאישיים של המחוז.

בישיבה האחרונה של המפגש, הובא להצבעה השיבוץ של נציגי האספה המחוזית לוועדות השונות כפי שהציעה ועדת המינויים הזמנית (ובמיקרים הנדירים על הצעות של אחרים).                     

בסופו של היום, הייתה גם הצבעה על רשימת עשרת המועמדים לאספת הנציגים העירונית המומלצת על ידי האספה המחוזית. האנשים ברשימה הזו, יחד עם שמות נוספים שהוצעו על ידי אנשים אחרים מהמחוז, יובאו להצבעה באספות הד"ד הקרוב של הקהילות העממיות של המחוז. 10 האנשים עם מספר הקולות הגבוה ביותר יהיו נציגי המחוז לאספת הנציגים של העיר.

אנשים שהיו מיעוט באספות חברי הקהילות הבסיסיות שלהם או באספות נציגי המחוז בעת האצלת המינויים לרמת אירגון גבוהה יותר יכלו להצטרף יחד ולהסמיך את נציגיהם לאספות נציגים שברמה גבוהה יותר מזו של קהילות הבסיס העממיות הן לרמת המחוז, הן לרמת העיר, והן לרמה גבוהה יותר. לפיכך, כל 400 אנשים יכולים למנות נציג לאספה המחוזית. וכל 10,000 אנשים יכולים למנות נציג מטעמם לאספת הנציגים של עיר בגודל עירם של רי וטי.

מקורם של חדרי האוכל הקהילתיים

מהפכנים חזו שינויים מהותיים בחברת העתיד. חלקם חזה כי במקום המטבח של המשפחה הגרעינית, תהייה חלופה ציבורית. עם זאת, אף אחד מהם לא תיאר לעצמו כמה מהר השינוי יתרחש. בתקופה הקצרה בה השיטה הקפיטליסטית היתמוטטה, אנשים היו צריכים להתמודד עם מחסור חמור באספקה ​​של אנרגיה (חשמל, דלק וכו') ומזון. כתוצאה מכך, הכמות הקטנה של מזון שהושגה הופצה ובושלה בקבוצות שכונתיות קטנות.

כאשר אספקת המזון והאנרגיה גדלה במקצת, היצירתיות של הטבחים המקומיים איפשרה לספק את המזון המיוחד הנידרש לאנשים בעלי צרכי מיוחדים. כמו כן, הם סיפקו לכלל האוכלוסיה מטעמים לרוב, תוך שימוש בכישרונות המיוחדים שלהם. הם ממש חוללו ניסים עם החומרים הבסיסיים שעמדו לירשותם.

גם לאחר שהאספקה ​​של אנרגיה ומזון חודשה בעיקרה, רוב האנשים עדיין העדיפו את המערכת הקהילתית של הכנת מזון, מאחר שהם מצאו אותה גם נוחה יותר וגם טעימה יותר. מה גם שהמערכת הקהילתית היתה הרבה יותר חסכונית בצריכת האנרגיה שלה וכך המישתמשים בה יכלו להשתמש בחלק ניכר ממכסת האנרגיה שלהם לדברים אחרים. לפיכך אולמות האוכל הקהילתיים אורגנו על בסיס קבוע ועם הקמת הקהילות העממיות הואצלו מינויים של מומחים בתחום לחברים המתאימים, כשאת שאר העבודות והמשימות האחרות מילאו כלל החברים על פי תורם.

המזון באולמות האוכל והחברה בכללותה עברו בהדרגה לטיבעונות. הצעד הראשון היה עוד לפני המהפכה, כתוצאה מהמאבק במגפת שפעת העופות החמורה שפקדה את כל העולם. הכשל בהיתמודדות של השילטונות עם המגפה היה הגורם המיידי להתקוממות העממית שלאחר מכן הפכה למהפכה.

זה התחיל בחורף של 2049. זה נראה בהתחלה כסתם עוד התפרצות של שפעת העופות שרק איימה לעבור לבני אדם. אבל, זן זה של שפעת עופות, כשעבר לבני אדם, התגלתה כרוצח אכזרי, אף על פי שלעתים קרובות השפעתה על העופות שלקו בה לא הייתה קטלנית. האמצעי האפקטיבי היחידי שנמצא כדי לעצור את המגפה ולשים קץ לקטסטרופה, היה השמדת כל העופות באזורים הכפריים של העולם, וכן את כל הציפורים האחרות בגני החיות ובכל מקום אחר בקרבת בני אדם (כולל יונים ותוכים). 100 מיליון בני האדם מתו עד שהאמצעים הקיצוניים נאכפו, והדרך השערורייתית בה טופלה המגפה על ידי המערכת הקפיטליסטית היו הגורם המיידי לפריצת המרד.

עוד לפני המהפכה, העדרם של בשר-עוף וביצים היה אחת הסיבות לכך שהבישול של בתי אוכל קהילתיים הפך לכל כך פופולרי. הירידה המהירה באספקת סוגים אחרים של בשר וחלב היו סיבה נוספת לכך שהבישול של השפים המומחים היה הרבה יותר טעים ובריא ממה מאנשים רגילים יכלו להכין במטבחים הפרטיים שלהם. ההספקה הפוחתת והולכת של בשר וחלב היתה תוצאה של ההיצע הפוחת והולך של נפט שמחירו גאה יותר ויותר. השימוש הגובר והולך של דגנים וגידולים אחרים כדי לייצר תחליף לנפט התחרה עם יצור מזון לבעלי חיים חקלאיים. בעיקבות עליית המחירים של מזון זה ירד הביקוש לו והצטמצם ההיצע של בשר וחלב שמחירם עלה פלאים ...

מהימים הראשונים לקיומה, הקומונה העולמית של קהילות עממיות נקטה צעדי חירום כדי לצמצם את ההתחממות הגלובלית ולצמצם בכך את הסערות ההרסניות ואת ההתכה של קרחוני הקוטב הצפוני ודרומי שניגרמו בגללה. אמצעים אלו כללו הפסקה כמעט מוחלטת של השימוש באנרגיה בתעשיית הבשר והפחתה של הייצור של דשנים למינימום. הצורך בקבלת קומפוסט מכל שאריות המזון האורגני של בתי האוכל הקהילתיים, כדי להחליף דשנים תעשייתיים, שם קץ לכל גידול קהילתי או פרטי של בעלי חיים צמחונים. וכך, למרות שאכילת בעלי חיים ותוצריהם מעולם לא נפסלה באופן רשמי על ידי קהילה כל שהיא, בשנת 2100 זה היה כבר היסטוריה.

יומו האחרון של פסטיבל סוף השנה.

זה היה היום האחרון של פסטיבל סוף השנה. הוא הוקדש לדמוקרטיה הישירה של רמות האירגון הגבוהות יותר של הקומונה העולמית של קהילות עממיות. מפגש הבוקר של החברים באולם הרב-שימושי של הקהילה הוקדש לרמת העיר - אזור שכלל גם את העיירות והכפרים הסובבים את העיר ונימצאים בקשר הדוק איתה מאחר שהיא משמשת להם מרכז אזורי. כלל חלל האולם המרכזי של הקהילה שימש בשלמותו לפגישות הכלליות ביום הד"ד העשירוני, במיפגשים של פסטיבל סוף השנה ובאירועים כלליים שונים במהלך השנה. בשעות אחרות ובימים אחרים הוא שימש לצרכים תרבותיים שונים ולבילוי, וכן להסעדה. קירות ניידים ששימשו בעת הצורך לחציצה בין פעילויות שונות שהיתרחשו באולם בו זמנית.

על סדר היום היו נושאים שונים הקשורים לפרויקטים הגדולים של הטרנספורמציה של המבנה הפיזי של העיר והתאמתה לחברה החדשה שעדיין לא הושלמו. היו עדיין מבני מגורים רהבתניים בצד שיכונים למיניהם שהותאמו במקור למגורי המישפחות הגרעיניות של החברה הקפיטליסטיות הישנה. היו עדיין הרבה כבישי אספלט מכוערים, שהיה צורך להסב כמה מנתיביהם לגנים, במקום לשמור ולתחזק אותם. היו גם עדיין שאריות של מבני תעשייה שהיה צריך להסב אותם לשימושים חדשים או לפרקם. כמה נושאים שנדונו על ידי הקהילה ועל ידי קהילות אחרות וגובשו במועצת הנציגים הכל-עירונית הובאו כהצעות להחלטת באסיפה הקהילתית (ובמקביל לאספות הכלליות של כל הקהילות העממיות האחרות של העיר.)

מושב אחר הצהריים הוקדש לבעיות וההחלטות שקשורות לרמות הגבוהות יותר של הדמוקרטיה הישירה הרב שיכבתית - רמת האזור, היבשת, ואף לזו של הקומונה העולמית. התקבלו במיפגש החלטות בכמה נקודות הנוגעות לרמות הגבוהות שיוצגו לאספת הנציגים של המחוז, לאשרור. (נקודות שיאושררו במחוז יובא לאסיפת הנציגים הרלוונטיות לדיונים נוספים.) הובאו גם לדיון והצבעה הצעות החלטה שגובשו באספות הנציגים של רמות האירגון הגבוהות.

(כל אסיפה קהילתית יכולה להעלות נושא על סדר היום של האסיפה של נציגי המחוז שלה. כל אסיפה של נציגי מחוז יכולה להעלות נושא על סדר היום של אסיפת הנציגים של כל הרמות הגבוהות.)

ישיבת הערב הוקדשה לדיון על נושאים שונים בעיר ולמינוי של 10 נציגים של המחוז לאספת הנציגים של העיר, מתוך רשימה של 21 מועמדים. הרשימה כללה את 10 המועמדים שהוצעו על ידי אספת הנציגים של המחוז ועוד 11 "עצמאיים". מועמדים "עצמאיים" כאלו לאספת הנציגים של העיר ניזקקו לתמיכה של אלף מחברי 100 הקהילות העממיות של המחוז. עשרת המועמדים שיקבלו את המיספר הרב ביותר של קולות יהיו נציגי המחוז לאספת הנציגים של העיר.

בנוסף, ל-250 נציגי המחוזות לאספת הנציגים העירונית, גם כל עשרת אלפים חברי קהילות עממיות מרחבי העיר יכלו למנות נציג מטעמם לאספת הנציגים העירונית. תוקפו של המינוי של כל נציג לאספה המחוזית או העירונית (ולכל רמה גבוהה יותר) יכל לפקוע גם לפני המועד הרגיל (שנה או שנתיים) אם מחצית מאלו שתמכו במינוי חזרו בהם. (כל מינוי בכל רמה שהיא יכל גם לפקוע במסגרת קבלת ההחלטות הרגילה - הן בקהילת הבסיס למינויים שלה והן ברמת המחוז ומעלה כשהחלטת ביטול המינוי זכתה לרוב בכל אספות החברים של הקהילות העממיות הניכללות בה.

וכך הסתיים המושב האחרון של האספה האחרונה של פסטיבל סוף השנה ובכך גם הסתיימה לה רישמית השנה ה-50 למהפכה ... והתחילה החגיגה של שנת היובל שלה.

עם זאת, זה היה רחוק מלהיות מקרה חירום או מקור למצוקה. בעשיריונים הקרובים, לא היו צפויים שינויים משמעותיים בחייהם. רי עדיין היה צפוי להמשיך בתורנותו ולתרום את רוב משמרות העבודה שלו כעוזר לשף של חדר האוכל הקהילתי. טי אמורה היתה להמשיך לעבוד במפעל ובמקביל להתחיל ללמוד על הציוד הרפואי שהמפעל החדש אמור ליצר. דיון והחלטות רשמיים על המפעל החדש ועל הקצאת עובדים אליו יתחילו באספת הד"ד שבסוף העשיריון הראשון של השנה החדשה. עם זאת, היה כבר ברור מהטקסטים והדיונים ברשת התקשורת הקהילתית ומתקשורת ודיונים בלתי פורמליים בין חברי הקהילה, שאספת חברי הקהילה תחליט על בניית המפעל החדש ותאציל לעבודה בו את כל אלה שעבדו בבית החרושת הישן אשר יחפצו בכך.

בבוקרו של היום הראשון של השנה החדשה רי וטי עבדו במישמרת הבוקר. בצהריים, זומנה להם הפתעה. למרות הירידה המהירה בביקוש למוצרים של מפעל הציוד הרפואי של הקהילה, הגיעה הזמנת חירום לאספקה דחופה של כמות ​​גדולה של מוצרים. זה לא היה כל כך ברור אם הזמנת חירום זאת הגיעה בגלל תיאום לקוי ברמה מסוימת של מערכת ההפצה הכללית של מוצרים או בגלל זינוק פיתאומי בביקוש להם בשל מגיפה איזו שהיא. טי התבקשה לעבוד משמרת של 4 שעות נוספת בשעות אחר הצהריים ורי התבקש למלא עוד באותו היום משמרת במפעל אף שכבר מילא בבוקר משמרת בחדר האוכל. הוא גם נועד לחזור לעבודה שוטפת במיפעל כמינוי חירום. המשך תקופה התורנות שלו בעבודה בחדר האוכל יושעה לזמן מה עד שמינוי החרום יסתיים.

למרות שלא היו ממש תשושים אחרי המשמרת כפולה, רי וטי החליטו לדחות את הביקור המתוכנן שלהם אצל הורי רי, שהקהילה שלהם הייתה כמעט בצד השני של העיר. למחרת, מייד לאחר ארוחת הצהריים,  טי, רי, די וטד הלכו לתחנה הסמוכה של קו התחבורה חוצה-העיר והנסיעה בו הביאה אותם די קרוב לקומונה של הוריו של רי. את שאר הדרך בחרו ללכת ברגל בשל מזג האוויר טוב. בבית הוריו של רי הם נהנו מבילוי עם חברי המשפחה המורחבת, ואילו לדי וטד היתה היזדמנות לשחק עם בני הדודים שלהם. במצב רוח נדיר של נוסטלגיה, אן - אמא של רי, ואביו טום - שהיו סטודנטים בתקופת המהפכה, סיפרו על ההיתקוממות.

"בעוד התושבים מתאוששים מזוועות מגפת שפעת העופות שהרגה כ-400 איש מבין הסטודנטים, סגל ההוראה, ועובדי המנגנון והשירותים, וללא כל אזהרה מוקדמת, התחילו הסערות. אספקת החשמל לא הייתה יציבה ומערכת החימום הייתה קרובה להתמוטטות. למרות שזה כבר היה בתחילת האביב, לעתים קרובות היה קר מדי מכדי להתרכז בלימודים, ואילו האינטרנט והמחשבים היו לא אמינים".

אן וטום, שגדל בשכונות שונות בעיר, לא היו בין הפעילים. למרות שהם הצטרפו לפעמים לתלמידים האחרים בהפגנות נגד הטיפול הכושל של הרשויות במגיפה, הם לא חלמו אפילו להיות "נושאי הלפיד" או "נושאי דגל". עם זאת, כאשר כבר לא יכלו יותר לקבור את עצמם בלימודיהם, הם הרגישו שהם נאלצים להצטרף לאחרים בהפגנות ובמחאה. אן וטום היו בשנה הראשונה שלהם באוניברסיטה. שניהם למדו בפקולטה למדעי החברה, בתחום החינוכי שלה. אן למדה פסיכולוגיה חינוכית וטום למד חינוך מיוחד - טיפול בתלמידים בעלי צורכים מיוחדים. בתקופה זאת הם בקושי הכירו אחד את השני. הפעם הראשונה שהם דיברו ביניהם הייתה כשהם היו מעורבים באותה הפגנה בקמפוס. מאוחר יותר, הם היו בין הראשונים להצטרף לקבוצות של סטודנטים שהחלו במעורבות במאבקים בעיר, ושם הם הכירו אחד את השני יותר.

כאשר הרשויות לא הצליחו להוכיח - אפילו למראית עיין, שהם עושות כמיטב יכולתם כדי להתמודד עם הבעיות, החלו לצוץ בעיר פגישות ויוזמות שכונתיות כדי למזער את הנזקים. אן וטום היו בין אלה שהביאו את סיגנון הפעילות הזה לאוניברסיטה. בעודם מספרים, אן וטום נראו יותר ויותר עטופים בנוסטלגיה. פניהם ונעימת דיבורם הביעו רגשות עזים כאילו הם עדיין שם: כעס, התרגשות, אמפתיה, והשמחה של לקיחת עתידם לידיים שלהם.... שניהם ניבחרו על ידי חבריהם לכיתה לאסיפה הנציגים של פעילי האוניברסיטה, ושניהם נבחרו על ידי אספת הנציגים האוניברסיטאית לאספת הנציגים של העיר. די מהר הם פיתחו מערכת יחסים איניטימית יציבה שעדיין החזיקה מעמד גם לאחר 50 שנה (ביום ההולדת ה-69 של אן).

הזמן חלף במהירות וכל המשפחה המורחבת היזדרזה לחדר האוכל הקהילתי לפני שמועד ארוחת הערב יגמר. האולם היה כבר כמעט ריק ורי החמיץ את המיפגש עם חברי הילדות שגדלו איתו, איתם לא נפגש לעתים קרובות כפי שרצה. אחרי ארוחת הערב חזרו אל מגוריהם של אן וטום, אבל הקסם של הנוסטלגיה כבר חלף. לאחר שיחה קצרה רי ובני משפחתו חזרו לקהילה שלהם, כשהם מתחלפים בנשיאתה של די, שהיתה כבר חצי ישנה.

אספת יום הד"ד הראשונה בשנה החדשה ומפעל היצור של ציוד רפואי

במשך כל העשיריון הייתה תכתובת אינטנסיבית במערכת התקשורת בנוגע למפעל הציוד הרפואי המקומי - לא רק בתת-הרשת של הקהילה העממית של רי, אלא גם בזו של וועדת הייצור של אסיפת הנציגים המחוזית. הרוב המכריע של בעלי המינוי הקבוע לעבודה במפעל תמכו באפשרות של בניית מפעל חדש במקומו של הישן. הם הביעו את מחויבותם ארוכת הטווח לעבודה בו, כך שההכשרה המיוחדת הדרושה לכך לא תהיה בזבוז. חברי  ועדת הייצור של המחוז שאספו גם הם את המידע הרלוונטי הציעו כי כמה חלקים ומכונות מהמפעל הישן יושמשו במפעל החדש. הם גם הציעו כי חלק מחברי הקהילות השכנות יוכלו גם הם לקבל מינוי כעובדים קבועים בו. חלק מחברי הקהילות השכנות שתרמו מדי פעם בעבר מישמרות למפעל הישן הביעו גם הם את רצונם להפוך לעובדים קבועים תוך התחייבות לתקופת עבודה ממושכת.

למרות שזה נראה בתחילה נושא חשוב ומסובך, הוא בורר וניפתר בקלות רבה בתקשורת הבלתי הפורמאלית, כך שמייד כשוועדת היצור המקומית הביאה את הצעת ההחלטה לאסיפת החברים הקהילתית היא אימצה אותה פה אחד. השלבים הנותרים הייו אמורים להיות רק עניין פורמלי - אשרור ההחלטה על ידי אסיפת הנציגים של המחוז, אישור של כל הקהילות העממיות שבמחוז, ולאחר מכן אשרור המנדטים של העובדים הקבועים למפעל החדש - הן בקהילה של רי והן בקהילות השכנות.

פרויקט זה היה סוג של מפעל היברידי. בדרך כלל, מפעלי יצור היו או חלק של מערכת היצור המחוזית או חלק מהמערכת של קהילה עממית מסויימת. הפעם זה היה אמור להיות אחרת. אמנם המפעל יהיה בעיקר באחריותה של קהילה אחת (עם הקצאת העובדים הגמישה שלה), אך יכלול גם עובדים קבועים מקהילות שכנות. (מאחר שלמפעל נדרש מספר גבוה יותר של עובדים קבועים ממה שקהילה עממית אחת יכולה לספק.)

חשיבותו של מקום עבודה כזה בתוך המיסגרת האירגונית של הקהילה הייתה בכך שהוא איפשר בצורה מאוד גמישה הכללה של עובדים לא קבועים וחברי קהילה עם יכולות מוגבלות בין עובדיו.

באותה אספת חברים של הקהילה הוחלט גם על שיבוצם מחדש של החברים שהעדיפו שלא להיכלל בצוות העובדים הקבוע של המיפעל החדש, למקומות עבודה חלופיים או כעובדים זמניים במיפעל. (כולל מינויו של רי​​ לעבודה במערכת החינוך של המחוז.) לאחר הכשרה מתאימה, רי אמור להתחיל לעבוד כמורה בגימנסיה השכונתית - "בית הספר התיכון" שהילדים הבוגרים יותר של הקהילה הישתלבו בו יחד עם הילדים של קהילות שכנות. הוחלט גם כי המינוי יכנס לתוקף לאחר שרי יסיים את הקדנציה שלו כסייע לשף של חדר האוכל, שאז הוא גם ישלים את הכשרתו לעיסוק החדש.

הנושא השני שעל סדר היום של האסיפה היה דין וחשבון של חברי קהילה שהוקצו למשימות עבודה שונות בתוך המערכת המחוזית. סעיף אחד בנושא זה היה עצוב במיוחד: היה זה המיקרה של ביטול מינוי העיסוק של חבר הקהילה לס לבית החולים המחוזי שבמשך שנים רבות עבד בו כמנתח. היו שם בזמן האחרון תלונות שונות על עבודתו, הן מבחינה מקצועית  והן ביחסים בין אישיים עם חברי הצוות ועם מטופלים. הוועדות הרלוונטיות של צוות העובדים בבית החולים לא היצליחו לפתור את הבעיה ואספת העובדים של בית החולים החליטה לפנות לקהילה שלו בבקשה לבטל את המינוי שלו לעבודה בבית החולים. ועדת היחסים הבינאישיים של הקהילה ווועדת העבודה שלה כבר דנו בעבר בתלונות ובדרכים אפשריות לפתור את הבעיה.  בעקבות הפניה הם הגיעו יחד עם לס למסקנה שהצעד הטוב ביותר יהיה להסב את הקצאת משמרות העבודה שלו מבית החולים המחוזי לצוות הבריאות של הקהילה. אחרי דיון קצר באספה הוחלט לבטל את המינוי של לס לעבודה בבית החולים המחוזי ולהסמיכו לעבודה בצוות הבריאות הקהילתי עם אפשרות לבחון את השתלבותו במרכז הבריאות השכונתי.

המיליציה בפעולה

טי ורי היו באמצע ארוחת הערב בחדר האוכל הקהילתי, כאשר טי, הוזעקה למתחם המגורים המוגן של חברי הקהילה הקשישים, בתפקידה כחברה של תת-וועדת המיליציה של וועדת היחסים הבין אישיים. במהלך יום השיבוץ מחדש של החברים לוועדות - האחרון בימי פסטיבל סוף השנה היא הואצלה לתת-וועדת המיליציה גם בגלל גופה האתלטי וגם בגלל פירסומה כרגועה במצבי חירום. בזמן המהפכה - שנים לפני שהיא נולדה, המיליציה הייתה הגוף החשוב ביותר בהיתמודדות עם אתגרים חברתיים. בהתחלה, המיליציה היתה הכח המזוין שהביס את המאמצים האחרונים של האליטה הקפיטליסטית של המדינה לשמור על שלטונה. לאחר הניצחון במדינה היתה משימתה העיקרית לשמור את הלחץ על המדינות המועטות שבהן העילית הקפיטליזם עדיין לא נוצחה ולמנוע מהן לתקוף את האזורים שכבר שוחררו.

הגוף העיקרי של המיליציה היה אז תחת ניהול ישיר של וועדות שברמה גבוהה יותר מזו של הקהילות המקומיות, או אף האזוריות, ורק ההפעלה של חלקים ממנה הואצל לוועדים אזוריים, עירונים, מחוזיים ואף לאלו של קהילות מקומיות. כבר בראשית המהפכה הואצל התפקיד של החרמת אמצעי הייצור והעושר שצבר המעמד הקפיטליסטי על המיליציות העירוניות והמחוזיות. באחריותן של המיליציות המחוזיות, כגורם מוביל, היה הפיקוח על חברי המעמד הקפיטליסטי שהובס ותומכיהם, ועל הישתלבותם כחברים מן השורה בקהילות העממיות. מאז שהקפיטליזם התמוטט בכל העולם, ואנשים יכלו לקבל את הצרכים היום יומיים שלהם רק דרך מערכת הקהילה העממית בה היו חברים, לא היו עוד מנצלים ומנוצלים, והתפקידים העיקריים של המיליציה היו במסגרת תת-וועדה של וועדת היחסים הבין אישיים של הקהילות העממיות. הבעיות החמורות יותר עדיין טופלו על ידי  ועדות משנה של וועדות היחסים הבין אישיים המחוזיות - בעיקר כאשר זהות המבצעים של מקרי התנהגות אנטי חברתית לא הייתה ידועה.

(באופן מפתיע, התברר שאנשי המעמד הקפיטליסטי וחסידיהם מהשכבה האמידה של מעמד העובדים המסייעים להם אשר עברו הסבה מהירה לעבודה כחברים מן השורה של הקהילות העממיות היסתגלו לכך לא רע. כמעט שלא היו מצידם פעילות של חבלה או היתנהגויות אנטי חברתיות שהמערך הקהילתי לא הצליח לפתור ללא הפעלת כח.)

טיבן של צרות שהן באות בסדרות. בלילו של אותו היום, רגע לפני שטי ורי הלכו לישון מוקדם מהרגיל, כהכנה להשקמה מוקדמת לקראת הטיול להרים עם ילדי קבוצת הגיל של די וכמה מהוריהם, טד היתקשר אל טי, בשל תפקידה כתורנית של ועדת המשנה של המיליצית באותו היום. הוא סיפר לה שבזמן שהייתה לו וללהקתו הפסקה - במהלך הופעתם בפאב שבפרבר סמוך, ניגש אליו ואל רון אדם צעיר והציע להם מריחואנה. הוא גם אמר להם שהוא מעוניין להחליף איתם כמות משמעותית של החומר בתמורה לאחד מכלי הנגינה שלהם. טד סיפר לה שהיתה לו ההרגשה שזה לא היה רק ​​סתם עיסקת "שוק שחור", אלא היתה זו דרך לפתות את רון לשבור את האיסור החל עליו להשתמש בחומרים משני מצב רוח ולהישתמש בכך מאוחר יותר כדי לסחוט אותו.

קנאביס (מריחואנה) לא היה אסור בשימוש וגם לא נאסר על גידולו לשימוש עצמי. חברי הקהילות יכלו גם לקבל את האיכויות הספציפיות של מריחואנה בה הם חפצים במרכזי ההפצה הקהילתיים הכלליים או באלו של השכונות על חשבון קצבת המותרות שלהם. הם רק הודרכו להימנע משימוש מופרז בו או מלחלוק אותו עם ילדים צעירים. אנשים שהשתמשו בחומר "בדרכים נלוזות" - כמו בנהיגה תחת השפעה או בהטרדה של אחרים - היו מוכפפים לאיסורים בשימוש במוצרים משני מצב רוח לפירקי זמן שונים, (בהמלצת ועדת היחסים הבינאישיים של הקהילה ובאישור אספת החברים שלה) או אפילו הופנו להישתתף בתוכניות גמילה.

למרות שזה לא נשמע כמו מקרה חירום, טי התקשרה מייד לחבר ועדת המישנה של המיליציה בקהילה שהפאב היה ממוקם בה. אחרי הסבר קצר היא שלחה לו את התמונות של טד ורון - והוא שלח לה בחזרה את הקטעים מסרטי המצלמות של הפאב בהם ניראו טד ורון. היא זיהתה בקלות את הסצנה עליה טד סיפר לה, והעבירה את הקטעים המתאימים של הסרטון בלווית הסבר קצר לתת ועדת המיליציה של וועדת היחסים הבין אישיים המחוזית. למחרת, התורן היומי של תת ועדת המיליציה ברר באיזה קהילה עממית חבר הצעיר שהציע את העסקה, וייזום חקירה על ידי תת-ועדת המיליציה של הקהילה בה הוא חבר.

בהמשך, התברר שהצעיר - ששמו היה טור גן, היה גנן בקהילה עממית בקרבת מקום. הוא קיבל איכשהו זרעים של צמח מריחואנה מזן חדש בעל איכות גבוהה מאוד, וגידל מהם צימחי קנביס שהיו מוחבאים בין שיחי נוי צפופים. במהלך הבירור הוא סרב לחשוף כיצד הוא קיבל את הזרעים ולהתוודות על העסקה אותה הציעה לטד ורון. בעיקבות זה, אספת החברים של הקהילה שלו ביום הד"ד שלאחר האירוע, ביטלה את המינוי שלו לעבוד כגנן של הקהילה. ההחלטה בעינינו גם כללה הוראה לועדת העבודה להגביל את משימות העבודה שיוקצו לו לעבודות זמניות בלבד. הוא גם הוזהר כי כל מעשה אנטי חברתי נוסף שלו עשוי להביא להכרזתו כאישיות אנטי חברתית ברמה ראשונית. רבים מהצמחים שהוא גידל אותרו והזן החדש הוכנס בהדרגה לייצור הכללי של מריחואנה וניקרא על שמו .....

שנתיים לאחר מכן, טור גן מצא בנקודת חלוקה מחוזית חבילות מריחואנה הנושאות את שם המותג "טור גן". התגלית שלמרות מעשיו חלקו לו את הכבוד ריכך בו משהו. למחרת הוא ניגש אל החבר התורן של תת-ועדת המיליציה של הקהילה שלו. הוא סיפר לו שהוא נהג להכליא זנים של פרחים וצימחי נוי (וגם קנביס) מזרעים שהיה מקבל בדואר מאחרים שהיה להם אותו התחביב. כשהוא קיבל כתוצאה מההכלאות את המריחואנה באיכות המיוחדת - החמדנות גברה עליו. הוא חשב שאם יצליח לפתות את טד ורון לעיסקה ראשונית, תהיה לו אחר כך אפשרות לסחוט אותם ולהפיץ באמצעותם את הקנביס שלו בשוק השחור של הפאבים. באספת הקהילה ביום הד"ד שבסוף אותו העשיריון חודש המינוי של טור כגנן. הוחלט בה גם להקצות לו חלקה קטנה לפיתוח התחביב שלו: הכלאת זני פרחים וקנביס.

הנסיעה להרים

למרות שהמקרה של "עיסקת השוק השחור" בה היה מעורב טד באופן ישיר וטי כחברה תורנית בתת ועדת המיליציה לא היה מקרה חירום, טי ורי החליטו לדחות את הנסיעה להרים לעשיריון הבא. ילדי קבוצה הזיקה של די היו כבר שקועים בשינה עמוקה, כך שהדבר הוסדר רק עם ההורים שלהם ועם הגננת של הקבוצה. הם החליטו לספר לילדים, כדבר הראשון בבוקר, שהטיול להרים יתקיים רק בעשיריון הבא. כדי לרכך את האכזבה שלהם החליפו את הטיול בביקור משותף במוזיאון הגיאולוגי העירוני שהיה אמור להתקיים בעשיריון הבא. אף אחד מהילדים לא עשה סצנה או בכה, אבל ההפתעה הלא נעימה והרגשות של אכזבה של הילדים היו בולטים לעין כל, והתפוגגו רק כשהם עלו על החשמלית שתיקח אותם למוזיאון.

עשיריון אחד מאוחר יותר, עם זריחת השמש של יום העשיריון השני, אחרי תה חם ועוגה של בבוקר, די וחמשת חבריה לקבוצה התחילו את הטיול להרים. הם לוו על ידי רוב הוריהם והגננת כשהם מצוידים ליום הארוך במזון, משקאות ובגדים חמים ארוזים בתיקיהם. לאחר הליכה קצרה לתחנת הרכבת החשמלית הסמוכה עשו בה את הנסיעה הקצרה למרכז התחבורה המרכזי של העיר. שם הם עלו על קו הרכבת האזורית שחוצה בדרכה למישורים שבמערב את אזור ההר הגבוה.

למרות שרכס ההרים הרחוק נראה די קרוב - במיוחד במזג אוויר בהיר,  לקח לרכבת כשעה כדי להגיע למרגלות הרכס ועוד כחצי שעה כדי לטפס ולהגיע למרכז התיירות הראשון. המרכז היה במרכזה של עיר קטנה שחברי הקהילות העממיות שבה סיפקו את השירותים למרכז התירות, וטיפלו ביערות הסמוכים. הם לא היו קבוצת הטיילים היחידה ברכבת. כשירדו ממנה, למרות קור הבוקר של תחילת האביב מרכז התיירות היה מלא חיים. לפני שיצאו אל מחוץ למרכז התחבורה המרכזי, הם לבשו את הבגדים החמים וענדו על צווארם את תליון התקשורת הדו כיווני - למקרה שמישהו ילך לאיבוד.

מחוץ לבניין, הם עלו תחילה על גבעה קטנה שבסמוך כדי להשקיף על הנוף שבסביבה. האטרקציה העיקרית של מרכז התיירות הזה הייתה פיסגת ההר הקרובה שהיא הגבוהה ביותר בכל רכס ההרים, ומכוסה בשלג עד (שלא נמס גם כשאפקט החממת הגיע לפני המהפכה לשיאו). אנשים שהיתה להם מכסת אנרגיה לא מנוצלת גדולה דיה (כמו לקבוצה הזיקה של די), וסיבולת גבוהה לאוויר הדליל של גבהים, יכולים לטפס לשיאו של ההר הגבוה ביותר בקרונות הרכבל. הקבוצה נשארה על הגבעה מספיק זמן כדי לאכול את ארוחת הבוקר המאוחרת שלהם ולהתרגל לאוויר ההרים הדליל, לפני שפתחו בטיפוס לפסגת ההר.

למרות שהנסיעה להרים נערכה ביוזמת די - שתרמה לשם כך את יתרת מכסת האנרגיה הלא מנוצלת שלה, גם המשתתפים האחרים תרמו חלק ממכסותיהם כך שהיה להם ביחד מכסת אנרגיה גדולה מספיק גם לכיסוי הנסיעה של כולם ברכבל לפיסגה.

כמעט לכולם זאת היתה הפעם הראשונה שהם ביקרו באזור. לא רק לילדים הצעירים אלא גם למבוגרים המלווים אותם. רק אחת האימהות הייתה שם בעבר במינוי עבודה זמני כמה שנים קודם לכן. היא התנדבה אז לעבוד שם בקיץ של שתי שנים רצופות והייתה אחת מחברי הקהילות העממיות של האזור שקיבלו מינוי לתרום את משמרות עבודה הדרושות בעונת הקיץ למרכז התירות ולטיפול העונתי ביערות הסמוכים לפרק, מאחר והחברים של הקהילות המקומיות של עיירת הנופש לא היו יכולים לספק את כל משמרות העבודה הדרושות בשיא עונת התיירות. אמא זו התנדבה להיות המדריכה שלהם. לפיכך הם לא היו צריכים לגייס מדריך מקומי והיו חופשיים לגמרי להחליט על לוח הזמנים שלהם.

בנוסף למינויי עבודה לטווח ארוך (או אפילו לכל החיים למשימות עבודה ספציפיות בקהילה, במחוז ובעיר), ומינויים לפירקי זמן קצרים יותר למשימות שאף אחד לא התנדב למלא אותן לטווח ארוך, היו גם לא מעט מינויים עונתיים ושאר מינויים קיצרי מועד. המינויים היו הן למשימות בקהילות העממית בהן חברים והן מינויים לפירקי זמן שונים במערכת הרחבה יותר. ההתנדבות למינויי עבודה במקומות רחוקים הייתה סוג פופולרי של מעין טיולים לאנשים צעירים שזה עתה סיימו את ההכשרה המקצועית שלהם.

לאחר פיקניק בצל העצים, חברי קבוצת התיור הלכו לתחנת הרכבל ולאחר שהמתינו זמן קצר לתורם, עלו לפסגת ההר המושלג. כשהגיעו לפיסגת ההר הם הלכו סביב סביב מנקודת תצפית אחת לשנייה. האוויר כבר היה נקי מערפילי הבוקר והם יכלו לראות, בעזרת הטלסקופים מראות נוף אף במרחק של מאות קילומטרים. בשעת אחר הצהריים המאוחרת כשכבר שבעו ממראות הנוף והרעב כבר התחיל להציק להם, הם ירדו מההר. אחרי ארוחת הצהריים היה להם עדיין מספיק זמן לפני רדת החשכה והנסיעה הביתה, לסיור קצר ביער הסמוך, ולצפיה בבעלי החיים שבו. בעת היציאה מהיער "המדריכה" שלהם הצביעה להם על מערכת הגדר האלקטרונית שמונעת מחיות היער והחרקים החיים בו מלפלוש לאזורים המאוכלסים על ידי בני אדם.

המאבק בהשפעות הרות האסון של אפקט החממה

ההתקוממות שהתפתחה למהפכה מוצלחת הייתה תגובה לכישלון המחפיר של המערכת הקפיטליסטית בהתמודדות עם התוצאות הרות האסון של מערכת מזג האוויר שצאה מכלל שליטה בעקבות ההתגברות המואצת של אפקט החממה. הצעד הראשון והמיידי לאחר המהפכה היה קיצוץ דרסטי בכל התהליכים המעורבים בשריפה של דלקים למיניהם המשמשים להפקת אנרגיה. התחבורה כולה ושאר התהליכים עתירי שימוש באנרגיה קוצצו מאוד. המערכת השלמה של גידול מזון והצריכה שלו עברו למצב חירום. ננקטו גם מאמצים נואשים לטווחים ארוכים שכללו התמודדות עם התפוצצות אוכלוסיה. הבולט שבהם היה אימוץ הכלל של ילוד אחד בלבד לכל משפחה. זוג יכול היה עדיין לגדל שני ילדים אם התעקש על כך, אבל בתמורה ההורים היו צריכים להתחייב לתרום כל החיים מכסה כפולה של משמרות עבודה מאז שהחל ההריון השני על מנת לספק את הצרכים הישירים של הצאצא הנוסף ואת התשתית הנדרשת.

מאחר וההריונות לא היה יותר תוצאה של מקרה או תאונות כבר מאז המאה העשרים ושלוש - 20 שנה לפני המהפכה, כל מה שנידרש להפעלת "המדיניות" החדשה היה תמיכה של רוב משמעותי של כלל האסיפות של החברים בקהילות עממיות. החלטה זו, יחד עם האיסור על כלי רכב פרטי ועל גידול בעלי חיים כחלק מאספקת המזון, היו ההחלטות הראשונות של הדמוקרטיה הישירה של הקומונה העולמית של קהילות עממיות. לקח קצת זמן עד שחיות המשק ששרדו את ההתמוטטות של המערכת הישנה שוחררו לטבע, ותישעה חודשים עד שהילודים האחרונים של ההריונות השני ומעלה נולדו.

המיקרים של זוגות שבחרו לעבוד כל כך הרבה זמן עבור האפשרות לגדל ילוד נוסף היו כל כך מעטים שהיה צורך לנקוט בכמה צעדים כדי לשמור על כך שהירידה בגודל האוכלוסייה יהיה בקצב סביר - ירידה מהירה מדי עלולה היתה לגרום לאחוז קטן מדי באוכלוסיה של בוגרים הדרושים לפרנסה ולטיפול בקשישים.

לאחר כ 10 שנים מהמהפכה, נמצא כי בממוצע היה פחות מילד אחד לזוג. לפיכך, הוטל על הקהילות העממיות לאשר על פי מכסות לחלק קטן מן הזוגות להביא ילד שני. זו הייתה הסיבה שלרי וטי היו שני ילדים... כתוצאה מהמדיניות של ילד אחד לזוג, אוכלוסיית העולם שהגיעה לשיא של עשרה מיליארדים לפני המהפכה, ירדה בשנת 2100 לכארבעה מיליארדים בלבד, וכמעט אף אחד לא באמת התלונן.

במהלך תקופת השיקום של המערכת העולמית שהחלה מיד בעקבות המהפכה, ננקטו צעדים חריפים כדי לעצור את העלייה בתופעות החממה - למרות התפתחות המהירה של האזורים המפותחים פחות. בסופו של תהליך, המערכת העולמית הגיעה די מהר למצב יציב, אבל זה לא היה מספיק. לפיכך, במקביל למאמצים להגביר את הפיתוח באזורים שסבלו בעבר מתת פיתוח נינקטו מאמצים עילאיים להקטין את כמות גזי החממה שהצטברו בתקופה הקפיטליסטית.

זה לקח בערך 10 שנים עד שמזג האוויר המשוגע נרגע קצת, אבל זה עדיין לא היה בטוח שהאסונות לא יחזרו. מדענים חזו שזה ייקח דורות של מאמצים וריסון כדי למנוע את הכיליון של החברה האנושית. האופטימיים שביניהם טענו כי לכידת דו תחמוצת הפחמן הנוצר משריפת דלקים, ספיגתו מהאוויר על ידי היערות ואצות הים, וסינון של חלק מאנרגית השמש כך שלא תגיע לכדור הארץ יעש את המלאכה בזמן קצר יותר. הם חזו כי הספיגה של גזי החממה שהצטברו מהתעשייה, מכלי הרכב ומהפרות שגודלו בעבר לחלב ולבשר יאפשר להבריא את המערכת האקולוגית בכ-50 שנים.

אפקט החממה אכן צומצם עד מאוד כפי שחזו האופטימיסטים והמגבלה הנוקשה על מכסות אנרגיה עמדה להיתבטל. היה זה באחד הימים שבסמוך לסוף החודש הראשון של השנה החדשה. ההתרגשות מילאה את האוויר כמו שלא היה דומה לה מאז המהפכה. בשנתיים האחרונות, הופצו מערכת התקשורת העולמית כמה ממצאים מאוד מבטיחים, אך רק שילובם עם נתונים סטטיסטיים שנאספו במהלך החורף האחרון של חצי הכדור הצפוני אישרו מעל לכל ספק: לא רק שאפקט החממה נבלם אלא שהוא גם נסוג באופן משמעותי.

חמישים שנים של השקעת משאבי העולם בהפקת אנרגיה מהים, מהשמש, ומהרוח עשו את עיקר העבודה. לכך נוסף טיפול מיוחד בגזי החממה שהצטברו בשכבות האוויר הגבוהות ביותר. שריפת מוצרי נפט, פחם ועץ הסתיימה לפני זמן רב, וכך גם הסתיימה לחלוטין השריפת של נגזרות של מוצרי חקלאות. אבל, את הדחיפה המשמעותית ביותר לשיקום האקלים נתנו התגליות האחרונות של המדענים: עכשיו, העולם יכל "להרכיב" ברום האטמוספרה "משקפי שמש" דינמיים לאזוריים גדולים - עשויים ממולקולות מורכבות.  "משקפי השמש" הדינמיים אפשרו גם ריסון של סופות הענק של ההוריקנים והטיפונים, ואפילו את הסופות הפחות דרמטיות ואת שינויי מזג האוויר הקיצוניים.

לכידת פחמן באמצעות היעור תרמה אף היא את חלקה כשהיערות התפשטו לשטחים חקלאיים לשעבר לאחר שאלו היצטמצמו עד מאוד. הגל הראשון של ייעור התחיל כאשר תזונה האדם הפכה טבעונית. מאוחר יותר  השימוש הפוחת של מוצרים חקלאיים ליצור דלק פינה אף הוא שטחים עצומים. נוספו לכך השיפורים האחרונים בטכניקות גידול המזון צימצמו עוד יותר את גודלם של השטחים הדרושים לחקלאות.

לחדשות הטובות היה גם היבט קונקרטי. במהלך השנים האחרונות כבר דנו בכך. היה די מוסכם שכאשר יום זה יגיע אפשר יהיה לצמצם את מכסת משמרות העבודה לאדם לעשירון משבע משמרות של 4 שעות כל אחת, לשש משמרות עבודה בלבד. כמו כן, דנו בכך שצריכת האנרגיה תשתנה מהקצאת מכסה אישית מינימלית (בהתאם לצרכים בסיסיים בלבד) להקצאה נדיבה יותר. בעקבות המהפך צפויים גם שינויים במערכת התחבורה - עלייה בתדירות הנסיעה של האוטובוסים והרכבות, הן בתוך העיר והן בנתיבים האיזוריים. שקלו גם כי בנוסף למכסה האנרגיה הבסיסית שמוקצית לכל אחד לפי צרכיו, יוכלו אלה שיהיו מעוניינים בכך לצרוך אנרגיה רבה ככל שיחפצו על חשבון מכסת המותרות הכללית שלהם.

בערוץ התיקשורת העולמית הודיעו בשם המזכירות של אספת הנציגים שברמת הקומונה העולמית שבשל החדשות הטובות אספת הנציגים תתחיל לדון בהצעות החלטה לשינויים כבר בעשיריון הקרוב. ההודעה גם עודדה את אסיפות החברים של הקהילות העממיות להתחיל גם הם את הדיונים בנושא. הצפי היה שהטיוטה הראשונה של הצעות ההחלטה יופצו במהלך העשיריון הראשון של החודש השניי ויובאו לדיונים וההחלטות של אסיפות החברים של הקהילות העממיות. ההודעה כללה המלצה לאספות הנציגים שברמות המחוז, העיר, והאזור  להתחיל גם הן לדון בתכניות לשינויים בתחום אחריותם בעקבות הסרת המיגבלות הישנות על צריכת האנרגיה ובשינויים אפשריים בהקצאת המשאבים.

בבית, בסופו של היום, רי, וטי דיברו על הפן האישי של החדשות המרגשות. הם שקלו שימוש מוגבר בחימום בחורף הקר ובמיזוג אוויר בלילות החמים במיוחד של הקיץ. טי שקלה הקצאת חלק ממכסת המותרות שלה להשגת רכב מנועי דו גלגלי שהיא כל כך אוהבת לנהוג בו. רי אמר כי הוא בטח ישתמש בחלק ממכסת האנרגיה הגבוהה יותר לנסיעה אל מעבר לים. הוא הוסיף שבציפייה לכך שההחלטות יכנסו לתוקף בקרוב, הוא יתחיל כבר מעכשיו לצבור משמרות עבודה מעל למכסת השבע לעשיריון, כך שתהיה לו חופשה ארוכה במיוחד לנסיעה הנחשקת אל מעבר לים.

(החשבון של משמרות העבודה שכל אדם תרם לא היה נוקשה. אנשים עבדו במשמרות נוספות על המיכסה הרגילה בעיקר כאשר היה עומס עונתי במקום עבודתם או כאשר תיכננו חופשה ארוכה מן הרגיל. לעתים קרובות מאוד, כאשר השותפים למקומות העבודה לא היו מסוגלים לעשות את העבודה, עמיתים לעבודה עבדו מישמרות נוספות כדי להחליף אותם ופשוט דיווחו על כך למערכת הנהלת החשבונות, ללא צורך להטריח את המערכת למצוא מחליפים. הם תרמו פחות משמרות עבודה מן המיכסה כאשר העומס ירד.)

היה זה עשיריון של וויכוחים לוהטים - הן לגבי צריכת האנרגיה והן בעיניין מכסת משמרות העבודה בעשיריון. רבים תמכו בהקצאת הכמות המוגברת של אנרגיה זמינה למכסת המותרות הפרטית ולבטל את המגבלה של מכסה אישית. כמעט אותו מספר של אנשים תמך בניצול ההזדמנות של "משימה שהושלמה" בהתגברות על אפקט החממה ולהשתמש במשאבים המשוחררים כדי לעבור משבע משמרות עבודת בעשיריון לשש. עם זאת, היה מספר גדל של אנשים שהציעו פתרון פשוט יותר בצד אתגר נועז. יותר ויותר אנשים הציעו להישאר באותה מכסת עבודה ולהמשיך באותו הקצב במאמצים להגברת לכידת האנרגיה מהשמש, מהים ומהרוח. מאמצים אלה, כך טענו, צריכים להימשך עד שצריכת האנרגיה תהיה חופשית כמו זה של האוויר. כשזה יושג יבוא הקץ לצורך בהחלטות על מכסות דיפרנציאליות של אנרגיה בהתאם לצרכים אזוריים ואישיים. זה יביא פעם נוספת לצמצום בעומס החלטות והקונפליקטים כפי שקרה לגבי צריכת המים שהפכה להיות חופשית בכל רחבי העולם כעשר שנים לאחר המהפכה.

(ברגע שיציבות האקלים בעולם שוחזרה לאחר ניצחון המהפכה, הייתה הסכמה כללית שיש צורך בהקצאת המיכסה של אנרגיה בהתאם לתנאים גיאוגרפיים. למרות שהיו ויכוחים ודיונים מרובים בנושא זה במשך השנים, לא הוסכם על נוהל כללי משביע רצון והיה צורך לדון ולהחליט כל פעם מחדש בכל מיקרה ספציפי.)

רי וטי לא היו באותו הצד של הפולמוס. טי, שהיתה באורינטציה טכנולוגית יותר, לא היתה כל כך בטוחה שהאיום של אפקט החממה כבר הוסר. היא ציינה כי מאז הפסקת השריפה של פחמימנים (נפט, פחם, עץ), לכידה מוגברת של אנרגית שמש כשלעצמה לא יכולה לסלק את כל גזי החממה העודפים שמצויים ברום האטמוספרה ולבטל את שאר הגורמים התורמים לאפקט החממה. לדעתה רק חסימה מוגברת של קרני השמש מלהגיע לכדור הארץ וייעור נירחב יכולים לעשות את זה. מה גם שעד אז אף אמצעי לאחסון לזמן ארוך של האנרגיה שנתפסת (מהשמש, הרוח והים) לא נמצא ריאלי. רי, שהיה פחות דאגן מבין השניים, היה בעד לקבל את החדשות הטובות כפשוטן ולהינות מיום חופשי נוסף כל עשיריון.

בגלל הוויכוחים הרבים והעדר הסכמה כללית לכלל השינויים, לקראת אספות הד"ד שבסוף העשיריון אספת הנציגים העולמית הציגה לדיון ולהצבעה כללית רק את ההצעה של ביטול המכסה האישית של צריכת אנרגיה (שאינה מסיבות רפואיות או אקלים קיצוני) והסטתה לתחום הצריכה הכללית שעל חשבון המיכסה הכללית השווה לכל של צריכת מותרות* אישית.

* מכסת הצריכה של "מוצרי מותרות" נמדדה ביחידות של משמרות עבודה (מע). כל פריט בתוך מכסה זו היה מתויג על פי כמות משמרות העבודה או שברים של יחידה כזו לצורך הייצור שלהם. לדוגמה, התג  ("המחיר") על אופניים פשוטים היה חצי עבודת משמרת (0.5מע). התג על רוב זוגות האופניים שבאיכויות מיוחדות היה בטווח שבין 0.6מע לבין 0.8מע כל זוג. בתוך המכסה הכללית של פינוקים כל אחד יכל לבחור אילו פריטים לצרוך. מיכסת המותרות/פינוקים/תחביבים/ וכו' היתה בשנת 2100 36מע לשנה (למבוגרים בריאים). חלקם של הפריטים שבקטגורית המותרות היו מוגבלים עד אותה העת גם על פי מכסות אישיות ספציפיות אחרות. המכסות המוגבלות על פריטים בעלי צריכת אנרגיה גבוהה בייצור שלהם, ומכסות מגבילות של צריכת אנרגיה היו אמורות להתבטל. מיכסות מגבילות בגלל מפגעים סביבתיים היו אמורות להישמר.

השינוי העיקרי של צריכת אנרגיה היה בתחום הפרטי. צריכת האנרגיה של המתקנים החברתיים כמו חדרי אוכל של קהילות עממיות ומתקני הייצור שלהם, וכן המתקנים הציבוריים של מחוזות ורמות אחרות, תמיד הייתה מוסדרת בהתאם לצרכים. היו תקנות מיוחדות ונורמות גם בצריכה הציבורית - בעיקר על פי תנאים גיאוגרפיים. מתקנים אלה הונחו לפעול על פי הגבלות שונות כמו למשל: מהו יעד הטמפרטורה בחימום וקירור, עוצמת ההתאורה, המהירות של מערכות תחבורה, וכו'. השינוי לגביהם יהיה רק בהגמשת ההגבלות הישנות ולא בביטולן.

באותה פגישה (ווירטואלית כמובן) של אסיפת הנציגים העולמית שבה הוחלט לקרוא לדיון ולהצבעה על השינוי בהקצאת האנרגיה לצריכה אישית, הוחלט גם לעכב את ההחלטה (אך לא את הדיון הפורמלי והלא פורמלי בהן) על שינוי אפשרי במספר משמרות העבודה בעשיריון, וכן על הקצאה שונה של המשאבים העולמיים. ההצעה לצמצם את מיספר מישמרות העבודה בעשיריון משבע לשש או למיספר אחר וההקצאה מחדש של משאבים למשימות אחרות נדחתה לצורך דיונים ופולמוסים נוספים - עד שדעת הקהל העולמית תגיע לנקודה בה יתגבשו חלופות חד משמעיות להכריע ביניהם. הצעתם היתה לקיים את הדיון הפורמלי וההחלטות בהם בעתיד הקרוב - כאשר הנושא יהיה "בשל" להחלטה עם תמיכה מירבית באחת האפשרויות.

(בכל רמה, ההצגה של הצעת ההחלטה (או הצעות מתחרות) להצבעה באסיפות הכללית של הקהילות העממיות הרלוונטיות נעשתה בדרך כלל רק כאשר ועדת סדר היום של האסיפות העממיות או אספות הנציגים שברמות גבוהות יותר העריכה כי המועד להחלטה הגיע. כאשר חברים של האספה המסויימת רצו לערער על העיכוב או על ניסוח הצעת ההחלטה, הם היו יכולים במהלך רשות הדיבור שלהם להציג זאת במסגרת "הצעה לסדר היום". במקרה כזה האספה היתה חייבת להצביע בסוף רשות הדיבור שלהם על ה"ההצעה לסדר היום". העיכוב היחידי האפשרי להצבעה על "הצעה לסדר" כזאת היה רק אם ועדת סדר היום של האספה דרשה ששני אנשים ידברו 5 דקות כל אחד נגד הפסקת הדיון על הנושא שעל סדר היום, ושני אנשים ידברו בתמיכה ב"קריאה לסדר" לפני ההצבעה. במיקרים שהדיון בנושא מסויים לא יכול להיות מסוכם בהצעה אחת אותה אפשר לאשר או לא לאשר בהצבעה, או שתי הצעות שאפשר להכריע ביניהן, אלא התגבשו כמה הצעות מתחרות, שתי ההצעות שזכו למספר התומכים הגבוהה ביותר הוגשו פעם נוספת לדיון ולהצבעה סופית.)

ההצבעה באסיפות העממיות הייתה, כצפוי, בעד ההצעה של אספת הנציגים העולמית שקיבלה תמיכה סוחפת של כמעט פה אחד. במהלך העשיריונים שבעקבות החלטה זו, היו בכל מקום וויכוחים סוערים בנוגע לשינוי במיכסת משמרות העבודה בעשיריון. בכל מקום בו נפגשו אנשים ובמערכות התקשורת השונות הדעות בעד צמצום עומס העבודה ואלו שנגדן הגיעו לעיתים קרוב ל"נקודת הרתיחה".הדעה הראשונה הייתה של אנשים שתומכים בפתרון הנהנתני. הם הציעו להסתפק ברמת האנרגיה הזמינה. דעתם הייתה שצמצום ההשקעה שנידרשה בעבר כדי להגדיל את הלכידה של אנרגיה ובמאבק באפקט החממה יאפשר מעבר משבע משמרות עבודה בעשיריון לשש. מחזיקי הדעה השנייה היו שאפתנים יותר. רובם הציעו להשאיר את אותה מיכסה של שבע משמרות עבודה בעשיריון; לראות בהעברת הצריכה הפרטית של אנרגיה ממכסות אישיות לצריכה על חשבון מכסת "המותרות" הכללית, כסידור זמני בלבד; להמשיך את הרמה הגבוהה של השקעה בלכידה האנרגיה עד שצריכת האנרגיה תהיה חופשית - כמו של אוויר ומים. רבים מהם גם הציעו להשתמש במשאבים במשמרות העבודה ששוחררו מהשקעה בהתמודדות עם תופעות החממה לפרויקטים אחרים. כאשר התקרב יום הד"ד השני של החודש הבא, הוויכוחים התמתנו וההצעות השונות התחדדו ודי התכנסו והתגבשו. הצעה אחת הייתה פופולרית יותר מהאחרות. הפגישה של אסיפת הנציגים העולמית שקדמה ליום הד"ד השני מצאה כי הזמן כבר "בשל" להחלטה וגיבשה את ההצעות המתאימות שיוגשו להצבעה הכללית.

הצעת ההחלטה היתה סוג של פשרה בין שתי הדעות העיקריות הנ"ל. אספות החברים של הקהילות העממיות היתבקשו להחליט בין שתי אפשרויות: האחת, להיצמד לאפשרות הפשוטה והנהנתנית ולהפחית את מיכסת משמרות העבודה בעשיריון לשש; השניה: לצמצם אותה רק לשש וחצי (13 משמרות לכל שני עשיריונים), ולהקדיש את המחצית משמרת לעשיריון למאמצים להגברת כמות האנרגיה הזמינה - עד שצריכת האנרגיה תהיה חופשית. כאשר סוכמו הקולות, נמצא כי רוב גדול תמך באפשרות המאתגרת יותר. מניתוח הקולות עלה כי בניגוד לממצאים קודמים לגבי התפלגות הקולות בהחלטות שקשורות לרמת המאמצים הדרושת, הפעם, רוב מוחץ של הדור הצעיר היה בין אלה שתמכו בההחלטה הקוראת למאמצים גדולים יותר. הפולמוס על הקצאת משאבים שהיתפנו מהמאבק נגד אפקט החממה לאתגרים אחרים מאשר להגדיל עוד יותר את כמות האנרגיה הזמינה לא התחדד דיו והנושא לא נמצא בשל עדיין לגיבוש הצעת החלטה ולהצבעה ברחבי העולם.

המקרה של אן וג'ון

 נושא יוצא דופן הובא לאסיפת חברי הקהילה ביום הד"ד שבסוף העשיריון. במערכת התקשורת הקהילתית הנושא הוצג כמיקרה של שני תלמידי הגימנסיה המבקשים הקצאה של יחידת מגורים משותפת במתחם של הקהילה. את הנושא לדיון באסיפה הציג רי, בתפקידו כחבר בועדת החינוך. בדרך כלל, ילדים שהחלה אצלם ההתבגרות המינית הצטרפו למערכת הגימנזיה - "בית הספר התיכון". כל מערכת כזו כללה גם בית ספר, גם חדרי מגורים, וגם קהילה עבור הצעירים של כ-10 קהילות עממיות סמוכות. ילדים בגילים 10 עד 12 - כל אחד על פי "השעון הביולוגי" שלהם - הצטרפו לגימנזיה שבשכנות לקהילה העממית בה גדלו. עם היצטרפותם הם נהיו חברים בקהילה של אותה גימנזיה במעמד שווה עם שאר בני הנוער - כולל באספה הקהילתית שלה ביום הד"ד העשיריוני. הם גם קיבלו מינויים לועדות השונות של קהילת הגימנזיה ביום המינויים השנתי, וגם קיבלו מינויים למשמרות עבודה - הן במערכת של הגימנזיה (בעיקר למשימות התחזוקה השונות) והן בקהילה העממית שלהם (בעיקר במשימות עם פעוטים ועם ילדים צעירים שעדיין לא היצטרפו לגימנזיה). במערכת הגימנסיה היו לנערים חדרים משלהם במקביל לחדריהם במיתחם המגורים של הוריהם. ילדים נהגו לעיתים קרובות לבלות ולישון בלילות עם ילדים אחרים גם לפני שהצטרפו לגימנסיה - מגיל צעיר מאוד. במערכת הגימנזיה, לעתים קרובות נערים ונערות עוברים לגור עם בן/בת זוג לתקופות ארוכות (בעיקר המבוגרים יותר).

מה שהיה יוצא דופן לא היה זה שאן וג'ון עברו לגור בגימנסיה באותו חדר על בסיס קבוע, אלא הבקשה שלהם כבר בגיל שלושה עשרה למיתחם מגורים משלהם בקהילה העממית (במקום לשמור על החדרים שלהם במתחמי המגורים של הוריהם). אבל, אן וג'ון לא היו ילדים רגילים. הם גדלו באותו מתחם מגורים משותף המוקצה למשפחות עם תינוקיהם שזה עתה נולדו. הם גרו בו יחד עד הגיעם לגיל חמש - כאשר ההורים של ג'ון עברו למתחם מגורים חדש של הורים ותינוקותיהם כשהם מצפים ללידה של אחותו. במהלך חמש השנים הללו, מאז שאן וג'ון התחילו לזחול בגיל כמה חודשים, הם היו כמעט תמיד יחד - כמו תאומים סיאמיים. אן וג'ון שהיו נבונים ומלאי חיים באופן יוצא דופן, למרות שלכל אחד מהם היה חדר משלו, רק לעיתים רחוקות לא ישנו ביחד.

למרות האינטימיות המיוחדת שלהם, הם לא היו מרוחקים מהילדים האחרים. עד גיל חמש הם נחשבו ככריזמטיים בקרב קבוצת הגיל שלהם, ומאוחר יותר גם בקרב המבוגרים. למרות שהוריהם לא גרו יותר באותו מתחם מגורים, אן וג'ון המשיכו בהרגל הישן שלהם לישון ביחד. כשהם היצטרפו לגימנסיה, כבר מלכתחילה הם וויתרו על ההקצאה של שני חדרים נפרדים. שניהם תרמו את רוב משמרות העבודה שלהם לעבודה עם ילדים בקהילה העממית שלהם. בגיל 13, גם אן וגם ג'ון היו לקראת השלמת רמת ההשכלה הבסיסית המזכה אותם בחברות בקהילה העממית. עבודתם האמנותית - ציורים של אן ומוסיקה של ג 'ון - הופצה במערכת התקשורת, ונעשה בה גם שימוש על ידי הקהילה.

הדיון באסיפה היה קצר. ההחלטה הייתה להקצות בקהילה לאן ולג'ון חלל מגורים המותאם לצרכים האמנותיים שלהם - ולא לעכב זאת עד לסיום הפורמלי של הגימנזיה.

הקהילות העממיות היחודיות

זה היה סתם ​​יום אביבי שטוף שמש כאשר רי, טי ודי הקטנה ביקרו בקהילה העממית של מרכז ההפצה השכונתי. הם הלכו לבחור בגדים מהודרים במיוחד עבור די. התמונות התלת מימדיות המוצגות מערכת התקשורת לא היו מספיק ממשיים בשבילה והיא רצתה לראות ולנסות בעצמה את הדברים האמיתיים.

בשיטה הפוסט קפיטליסטית רוב משמרות העבודה מוקדשות לשירותים השונים ולצרכיהם הבסיסיים של בני האדם. מזון, חינוך ובריאות היו הצרכים העיקריים. שירותים אחרים, כגון תחזוקה של שטחי מגורים וגאדג'טים האלקטרוניים השונים, היו צרכנים משמעותיים של עבודה. משמרות עבודה בכמות משמעותית הוקצו גם לרמות שמעל לקהילות העממיות כמו בתי חולים ומתקנים אחרים. יחד עם זאת, במקום המינוי של יותר מדי אנשים לעבוד על משימות שמחוץ לקהילות העממיות שלהם, דבר אשר היה מצריך דרכים מסובכות של מינויים וקבלת אחריות, נמצא כי אפשרי לארגן קהילות עממיות שכונתיות וקהילות עממיות מחוזיות אשר ייקחו אחריות על משימות ומתקנים כאלה.

הקהילות העממיות היעודיות הנפוצות ביותר היו אלה האחראיות לגימנזיות השכונתיות (שכללו את בית הספר התיכון) כמו גם מתקנים אחרים שבשכונה. למרות שרוב משימות העבודה של הגימנזיות בוצעו על ידי התלמידים, ורבים מאנשי החינוך היו מהקהילות השונות של כל שכונה, עדיין היתה עבודה רבה למדי לחברי הקהילה העממית השכונתית לה צמודה הגימנסיה. בקהילות העממיות השכונתיות היו ממוקמים גם מרכזי ההפצה של מוצרים שונים; מרפאות מקצועיות לטיפול בבעיות בריאותית הזקוקות למומחים או ציוד מיוחד; מתחמי בילוי הכוללים פאבים מקומיים; מיתקני ספורט מיוחדים; מרכזי אמנויות ותחביבים; וכו'. ה"מתוירים" ביותר בקהילות השכונתיות האלה,  היו מרכזי ההפצה שחברי הקהילות העממיות השכנות נהגו לקבל בהם את רוב מוצרי ה"מותרות" שעל חשבון ההקצאה הקבועה שלהם לצריכה אישית.

מרבית הבעיות הקשורות לשירותים הניתנים על ידי קהילה עממית שכונתית לחברי הקהילות העממיות השכנות טופלו ונפתרו על ידי ועדות היחסים הבין-אישיים של הקומונות הרלוונטיות. בכל פעם שבעיה הייתה גדולה מדי או מסובכת מדי, עורבה הוועדה המחוזית הרלוונטית. במקרים נדירים, עורבו גם אסיפות החברים של הקהילות הנוגעות לדבר.

בנוסף לקהילות העממיות השכונתיות (הרבות באופן יחסי), היו גם קהילות עממיות מחוזיות עם משימות מיוחדות שהיו אחראיות על שירותים שונים במחוז. משימות אותן ביצעו יחד עם חברים נוספים מקהילות עממיות של המחוז שקיבלו מינוי זמני או אף קבוע לתרום משמרות עבודה למשימות אלו. קהילות כאלו טיפלו במערכת אספקת המים ואנרגיה, מערכות התקשורת האלקטרונית והכבישים, שירותי חירום ובתי החולים, מתקנים להשכלה הגבוהים, וכו'. במידת האפשר, גם מתקני הייצור והשירותים של ערים, אזורים, וברמות שמעל לכך היו באחריותן של קהילות עממיות יחודיות, שהוקדשו למשימות אלה וביצעו את הדרוש בסייועם של חברי קהילות עממיות אחרות. הקהילות העממיות המיוחדות שמעל לרמת השכונה פוקחו על ידי הוועדות המתאימות של אספות הנציגים המחוזיות.

בכל מקומות העבודה, בין אם בתוך הקהילות העממיות ובין במתקנים ברמה גבוהה יותר שלא באחריות קהילה מקומית מסויימת, היה לדמוקרטיה הישירה של אספות העובדים המנדט לטיפול בפעילויות היומיומיות ואף על היבטים מסוימים שלתווך ארוך. באחריותן, היה גם מינוי צוותים ספציפיים למשימות ספציפיות.... ללא הצורך שהאסיפות של חברי הקהילות העממיות או אספות הנציגים שברמות הגבוהות יותר יחליטו על כל דבר ודבר.)

במחלקת הביגוד של מרכז ההפצה השכונתי די מצאה את מה שרצתה. לאחר ש"המחיר" נוקה מחשבון צריכת המותרות שלה, הם לקחו את הבגדים החדשים עימם. במחלקת הנעליים, היא רק בחרה את סוג הנעליים בו חשקה. רגליה נמדדו כדי שייוצרו עבורה זוג נעליים אורתופדיות שבדיוק יתאימו לה - אותן תקבל תוך שבוע. הם ניצלו את ההזדמנות כדי לבקר בגימנזיה בה האח הגדול של די - טוד, עדיין ישהה בחודשים הבאים עד לסיום לימודיו, ובה רי יתחיל לעבוד לאחר שסיים את הכשרתו המיוחדת. לאחר הביקור, היות ועדיין היה מוקדם מדי לארוחת הצהריים הם עלו על אחד מקרונות קו הרכבת חוצה העיר כדי שדי תחזה במו עינייה את פריחת האביב בה.

הם חזרו מהטיול מעט באיחור והיו בין אחרוני הסועדים של ארוחת הצהריים בחדר האוכל הקהילתי. לאחר מכן הם ליוו את די למרחב המגורים שלהם ולאחר מכן רי וטי הלכו לעבוד במשמרת אחר הצהריים במפעל הקהילתי לציוד רפואי.

היה זה סתם ​​יום רגיל באמצע העשיריון כשטד בא לביקור. למרות שטד לא בא לבלות עם הוריו ודי בכל יום, זה לא היה יוצא דופן. הוא הצטרף אליהם כמה פעמים בעשיריון בשעות אחר הצהריים או בערב, בעיקר בימים בהם תרם חלק ממשמרות עבודתו כחונך מוסיקלי לילדים צעירים בקהילה העממית שלהם. אולם זה לא היה ביקור רגיל. בקול מעט נרגש טד בישר להם ש​​כמה שעות קודם לכן, היתבשר כי הוא כבר השלים את השכלתו הבסיסית והוא כבר זכאי להתקבל כחבר מן המיניין בקהילה העממית.

החינוך והלמידה בגימנזיה כללו הרבה נושאים. עם זאת, היו שישה תחומים עיקריים שכל אחד היה צריך לצבור בהם מספיק ידע כדי להתקבל כבוגר. הראשון והחשוב ביותר היה כל ההיבטים של יחסים בין-אישים. השני היה תחום הידע של הטבע (דומם וחי). לא פחות חשוב היה תחום השפות (גם ידע בשפה האזורית, וגם ידע נאות באחת מחמשת השפות הבינלאומיות: "מונגולית", "הינדואית" "אירופית", "שמית", ו"אפריקנית"). (מאחר והילדים גדלו כדו-לשוניים החל מהגיל הרך זה לא היה משימה קשה במיוחד.) כל אחד היה צריך גם ללמוד את היסודות של השפה הטכנית הבינלאומית שהתפתחה בהדרגה לשפה בינלאומית מלאה. התחום הרביעי היה הידע הבסיסי של בריאות, המיומנות בעבודה עם כלים, נהיגה, והמיומנות לשרוד בטבע. התחום החמישי היה האמנויות והשישי היה ההיסטוריה של האנושות. רוב החינוך היה בקבוצות קטנות, כשמחנכים-מדריכים זמינים כנידרש כדי להתייעץ או כדי להיות מאותגר על ידים. לא היו בחינות פורמאליות כדי להעריך אם תלמיד כבר רכש את הידע הבסיסי. לא היה גם תוכן ספציפי שכל תלמידי היה צריך לסיים את הלמידה בו. ההערכה אם תלמיד כבר סיים את לימודיו, או שהוא צריך להשקיע מאמצים מיוחדים בנושא מסויים נעשה על ידי אנשי החינוך שהדריכו/חנכו את התלמיד.

טד שהניח שהוא יסיים את לימודיו רק בסתיו הקרוב היה מופתע, אבל לא בילתי מוכן לכך. הוא כבר דיבר על זה עם החבר הכי טוב שלו רון, עם שאר חברי הלהקה שלהם, ועם חברי להקות באזור כשהם הוזמנו לנגן באותו המקום או נפגשו בפסטיבלים. הוא גם היתייעץ עם כמה מוזיקאים שבאותו הראש בכל רחבי העולם אתם יצר קשרים בעבר ואף הלחין עמם כמה שירים.

בשיחה עם הוריו הוא אמר להם שבכוונתו להגיש בקשה להתקבל כחבר בקהילה באספת הד"ד הקרובה, אך גם יודיע באותה ההיזדמנות על כוונתו לצאת לשנת נדודים - במהלכה יצטרף לזמן מה לכמה ללהקות בסוג של עלייה לרגל ברחבי העולם. הוא גם אמר שהוא יתרום הרבה  משמרות עבודה מעל הנורמה במשך העשיריונים הקרובים, כדי שיצטברו לו מספיק נקודות זכות במערכת החשבונאות הבינלאומית לצורך הטיול וכדי שלא יצטרך לתרום משמרות עבודה בכל מקום בו הוא מבקר.

הנסיעה במרבית קווי התחבורה העולמית היתה חופשית בהתאם לצרכי הנוסע - הן בתוך כל מחוז ועיר, והן בקוים שבתוך או בין האזורים. עם זאת, כאשר כמות הנוסעים עברה את הקיבולת הבסיסית של מערכת הנסיעה למרחקים הארוכים, נוסעים היו צריכים לחכות לתורם או לתרום מחשבון המותרות שלהם כדי לכסות את המשאבים הנוספים הדרושים להרחבת הקיבולת. השימוש בטיסה ליבשות רחוקות הצריך המון משאבים, וטד התכוון לעלות על לפחות טיסה אחת בנסיעה ליבשת אמריקה. עכשיו, כשכללי השימוש באנרגיה שונו ממכסה אישית למכסה על חשבון תקציב המותרות, כל העלייה לרגל של טד הפכה להיות הרבה יותר פשוטה מאשר תכניתו המקורית.

טד סיפר להוריו שהוא כבר קיבל הזמנה מלהקה "מקצועית", שמופיעה בפאבים ובקונצרטים ברחבי החלק הדרומי של האזור, להצטרף אליהם לעונה שלמה. הוא גם היה בתקשורת מתקדמת עם להקה מקצועית בניו יורק שהזמינה אותו להצטרף אליהם לעונה או שתיים אם הוא רק יצליח לנסוע לשם... דבר שהיה בזמנו חלום רחוק. זה קרה לפני כמה חודשים, לפני שהשימוש באנרגיה שונה ממכסה אישית מינימלית, לשימוש בתוך המיכסה הכללית של מותרות, ולא היה צפוי אז שטד יוכל כל כך מהר לצבור את מיכסת אנרגיה הדרושה לטיסה.

הוריו של טד היו מאוד שמחים בשבילו, אבל די היתה מאוד עצובה בגלל הפרידה המתקרבת והייתה על סף בכי. טד חיבק אותה ואמר לה שיהיה לו יותר זמן מהרגיל עבורה בעשיריונים הקרובים עד שיתחיל את מסע ה"עלייה לרגל" שלו. הוא גם הבטיח לה מיפגשים ווידיאופוניים כמה פעמים בכל עשיריון בתקופה שיהיה ב"עלייה לרגל". אחרי שדי הלכה לישון הם המשיכו בשיחה והעלו רעיונות על הגיוס של הלהקה של טד לחגיגה לכבוד הסיום של טד את הגימנזיה והצטרפותו לקהילה כחבר, ולמסיבת הפרידה של טד מחבריו ומכריו בחוגי המוזיקאים של העיר ערב יציאתו לשנת העליה לרגל.

שיבתם של כלי הרכב הפרטיים

זה מה שהיה צפוי לקרות לאחר הגידול העצום בכמות האנרגיה הזמינה. אנשים ירצו לפנק את עצמם בהרבה דרכים חדשות. כלי תחבורה ממונעים פרטיים או חצי פרטיים של שניים ושלושה גלגלים, לצרכי שונים לא היו כל כך נדירים גם בשנים הארוכות של מכסות מוגבלות של אנרגיה.
אנשים עם בעיות בהליכה זכו בהם. אנשי שירותים רבים - בעיקר במערכות המחוז או עיר השתמשו בהם. היתה גם כמות מוגבלת של כלי רכב דו גלגלים לרשות חובבים - בעיקר לחברי מועדונים, מאחר שאף אחד לא היה יכול להקצות לשימוש בהם חלק משמעותי מספיק ממכסת האנרגיה שלהם שיצדיק החזקה פרטית של כלי רכב כזה.

בעקבות ביטול המיכסה האישית המוגבלת והכללתה של צריכת האנרגיה במכסת צריכת  המותרות, נרשמה במערכת המרכזית - באגף התיאום של יצור לפי ביקוש, גידול עצום בביקוש לכלי רכב ממונעים של שניים, שלושה, ואף ארבעה גלגלים, ולנקודות לאספקת דלק וחשמל. האימון בנהיגה של כלי רכב ממונעים בעלי שניים שלושה וארבעה גלגלים היה חלק מהחינוך הבסיסי, לפיכך לא הייתה שום בעיה של צורך מוגבר בהכשרת של נהגים חדשים. אפילו העיצוב של כלי הרכב לא היה בעיה מאחר שבכל שנות הצנע האנרגטי היו כל מיני סוגים של כלי רכב במערך התחבורה הציבורי.

מזה שנים ציפו לסוף של ההגבלה הקפדנית של השימוש באנרגיה, ועוד יותר בשנים האחרונות כשחשו שהדבר מתקרב. הן בועדת הייצור של אספת הנציגים העולמית והן בוועדות היצור האזוריות והמחוזיות התכוננו לזה והכינו "תוכניות מגירה" מתאימות. ההחלטה להעביר בהדרגה חלק ממתקני הייצור לציוד לשם לכידת אנרגיה, לייצור כלי רכב; וההחלטה להגדיל את הייצור של דלק נוזלי נדונו ואף אושרו בהצביעה על כך בכל הקהילות העממיות.

מאחר ופרץ הגידול בביקוש לכלי רכב פרטיים דילדל את המלאי של כלי רכב ושל החלקים ליצורם, הוחלט על שלושה צעדים: ראשית, לעודד את כל האנשים מעורבים בייצור של כלי רכב וחלקיהם לתרום משמרות עבודה נוספות כל עשיריון אותן יקבלו בחזרה כשהלחץ יתאזן. שנית, כל הקהילות התבקשו לפטור את העובדים בתחום ייצור זה מלשרת בתורנות במקומות עבודה נידרשים אחרים למשך תישעה עשיריונים. שלישית, הוחלט כי הזמנות לכלי רכב לשימוש פרטי של אנשים שאין להם בעיות בריאותיות, ירשמו, והם ימתינו לתורם עד שהייצור יעקוף את הביקוש ותתאפשר מסירה מיידית לכל דורש. (נוהל זה הוכנס כל פעם כשביקוש גואה לא צפוי - עולמי או מקומי, למוצר או שירות מסויים גרם למחסור זמני.)

ועדת החינוך העולמית עודדה את וועדות החינוך המחוזיות ליזום קורסי רענון של מיומניות הנהיגה לכל אלו שלא נהגו על כלי רכב במשך יותר משנתיים (גם אם לא רכשו עדיין כלי רכב פרטי). טי שהיתה בין בני המזל שהגישו את ההזמנה לרכב מנועי דו גלגלי לפני היתרוקנותם של המלאים, קיבלה אותו מייד, ורי היה בין הנירשמים למחזור הראשון בקורס המחוזי לרענן מיומניות הנהיגה. טד שזה עתה סיים את הגימנזיה לא היה צריך לשום הכשרה מיוחדת שהיא. הוא היה המשתמש העיקרי בקטנוע החדש, והירבה לנסע ברחבי העיר כדי לבלות "זמן איכות" עם החברים שלו בסצנת הלהקות המוזיקלית בטרם צאתו למסע הצליינות הארוכה שלו.

כשהפיגור ביצור כלי הרכב הודבק התנועה נהיתה די סואנת. המבוגרים שעדיין זכרו את החיים לפני המהפכה הישוו בפליאה את זכרונותיהם מהתנועה הרועשת והמסריחה של לפני המהפכה עם השקט והעדר הריחות של כלי הרכב המודרניים גם כשהתנועה סואנת. המעבר המוחלט מדלק פחמני לדלק מימני או חשמלי, ההשקעה בטכנולוגיה המתאימה, והגבלות המהירות שכולם כיבדו סיפקו זאת. חלקם אף אמרו שהם מרגישים באופן מוזר שהחלקים שמוחזרו מהמכוניות שלהם בתקופה שקדמה למהפכה "התגלגלו וחזרו לתחיה" בכלי הרכב החדשים ..... מיחזורן של המכוניות הישנות, המבנים המיושנים, הציוד הצבאי, מצבורי הפסולת, והררי האשפה סיפק כמות עצומה של מתכות. מעט מאוד אתרים פעילים לכריית מתכות הסיפקו להשלמת הצרכים השוטפים.

הגיוס של טי כמתאמת למערכת ההפצה המרכזית

לקראת סוף האביב ותחילת הקייץ, שום דבר כבר לא היה "כרגיל" בחיים של טי ורי. טד השלים את הצבירה של מישמרות העבודה הדרושות לחלק הראשון של מסע העלייה לרגל שלו לקצווי העולם. (בעת הצורך, ניתן היה להמיר שעות של מישמרות עבודה עודפות שניצברו להגדלת מכסת צריכת "המותרות" של מוצרים ושרותים).  הוא כבר הצטרף לעונת הקיץ ללהקת המוזיקאים המקצועית של חלקו הדרומי של אזורם, כצעד ראשון של העלייה לרגל שלו. רי היה כבר בשלב מתקדם של הכשרתו כמחנך וכבר התחיל לתרום 5 משמרות עבודה בעשיריון לעבודה בגימנזיה השכונתית בתפקידו החדש כמחנך. הוא עדיין הקדיש חלק משמעותי מזמנו הפנוי ושתי משמרות עבודה בעשיריון לקידום ההסבה המיקצועית שלו. טי, שהשלימה את ההכשרה הבסיסית לצורך עבודה במפעל החדש של ציוד רפואי, כבר חילקה את משמרות העבודה העשירוניות שלה בין המפעל החדש ובין הישתלמות מתקדמת.

באמצע האביב, המפעל הישן פורק. הבניינים וחלקים של הציוד שלו הוסבו לשימוש במפעל החדש. כאשר הסבת המיבנים והתקנת הציוד הנוסף הושלמו, צוות של מפעל ייצור כזה מהעיר הראשית של האזור - שאימץ את המיפעל החדש כ"הורה", הגיע כדי להדריך באתר את העובדים המקומיים. כחלק מההיתמחות, כמה בעלי מיקצועות יחודיים מהצוות של טי מילאו חלק ממשמרות העבודה שלהם כאימון מתקדם במפעל "ההורה" ובמעבדות הרלוונטיות של האוניברסיטה המרכזית של האזור הממוקמת בעיר הראשית.

ביום האחרון של ההכשרה הפורמלית במיפעל שבעיר הראשית של האזור, בעת שטי אכלה ארוחת הצהריים בחדר האוכל של הקהילת המקומית בה ממוקם המפעל, הסט, ראש צוות ההדרכה פתחה עם טי בסוג מוזר של שיחה. הסט וטי היו באותו הגיל, ונפגשו כמה פעמים במהלך השנים בכנסים מקצועיים. הם דיבר ביניהן הרבה, במהלך תקופת ההכשרה, בנושאים טכניים רלוונטיים לאימונים של טי. טי חשה בהרבה תשומת לב לא מילולית שהקדישה לה הסט במהלך האימונים ובהפסקות, אך נמנעה מלברר באופן ישיר את המשמעות של תשומת לב זאת. היות וטי היתה יפת מראה, מלא חיים, וחברותית מאוד, היא הייתה רגילה לכך שהוקדשה לה מדי פעם תשומת לב מרובה מפרטים משני המינים. רק לעתים רחוקות פיתחה את הנושא אבל אף פעם לא התנהגה בצורה מכוערת כלפי אנשים כאלה. תשומת הלב שנתנה לה הסט הייתה עם "ניחוח" שלא זיהתה אותו בהתחלה. בדיוק כשהשיחה ביניהן התחילה לעבור לתחום האישי (בפעם הראשונה ביניהם), טי נזכרה בתשומת לב כזו מהמאמן של טניס השולחן בגימנזיה, שעודד אותה להצטרף למעגל המישתתפים בטורנירים.

והיא צדקה בניחוש שלה. הסט סיפרה לטי שהיא חברה בוועדה המינויים של אספת הנציגים האזורית. היא הוסיפה שמאחר וכלכלת העולם עוברת שינוי משמעותי - לאחר שאספקת האנרגיה הגיעה לשפע יחסי, יש צורך במתאמים נוספים בכל הרמות של מערכת האספקה ​​הכללית. השינוי בכלכלה העולמית הצריך הרבה התערבויות ותיאומים כדי לאזן בין ההיצע לביקוש, כולל ייצור של חומרים וחלקים של קשת רחבה של מוצרים. הסט אמרה לה שחברי וועדת המנדטים של אספת הנציגים האזורית בה היא חברה עסוקים מאוד בחיפוש אחר מועמדים מתאימים לשם הכשרתם כמתאמים אזוריים. הם מחפשים אנשים שכבר יש להם את הידע הבסיס הדרוש לתפקיד, מוכנים להשתלב באימונים ארוכים, ומוכנים לקבל מנדט ארוך תווך ברמות השונות של מערכת האספקה העולמית.

וועדות המינויים/השמה שברמת המחוז ומעלה לא היו אחראיות רק למינויים של נציגים ברמות השונות של הדמוקרטיה הישירה בלבד. היו להן גם המון משימות של איתור מועמדים לתפקידים בעבודות השונות של ייצור, שירותים, וכן פיקוח ותיאום, מרמת השכונה ועד לרמה של הקומונה העולמית. משימות רבות הצריכו הכשרה ארוכה ושנים ארוכות של שירות בתפקיד. וועדות המינויים הציגו את האנשים המתאימים שאותרו לפני האספות המתאימות. לאחר אישור אסיפת החברים של הקהילה העממית של המועמד ואספת הנציגים (או הועדה המתאימה) של רמת האירגון הגבוהה יותר הרלוונטית, החל בעל המינוי את תוכנית ההכשרה הדרושה.

משמרות העבודה של רוב המגוייסים נעשו באמצעות מערכת התקשורת העולמית עם ציוד מיוחד, שמותקן ב"משרדים" - פינות עבודה מתאימות, הממוקמים במרכזי התקשורת הקהילתיים והשכונתיים. בדרך כלל, במקביל לתפקידיהם במערכת הכללית, בעלי התפקידם הללו תרמו גם כל עשיריון שתיי משמרות עבודה למשימות השונות בתוך הקהילה העממית שלהם. בנוסף לאיתור המועמדים, ועדת המינויים שברמה הרלוונטית הייתה גם אחראית על הפיקוח ועל ההכשרה של אנשי המקצוע שאת מינויים יזמה - כולל דין וחשבון שותף ולפי הזמנה, ובמיקרים נדירים גם לייזום את הביטול של המינוי בידי אלו שאישרו אותו.

בסוף השיחה סוכם בין הסט לטי שאם הקהילה העממית של טי ואסיפת הנציגים האזורית תאשר את המינוי, טי תמשיך באופן זמני במשימה החיונית שלה במפעל החדש של ציוד רפואי, ובהדרגה תעבור ללוח זמנים של שתי משמרות עבודה כל עשיריון במפעל וחמש בהכשרה הארוכה שלה כמתאמת. לקראת סופו של היום, טי חזרה הביתה מההכשרה שזה עתה היסתיימה ושיתפה את מיודעיה הקרובים בחדשות. לראשונה דיברה באריכות עם רי, מאוחר יותר שיתפה בחדשות את הוריה ואת חברי קבוצת הגיל איתם גדלה בילדותה.

הקשר ההדוק בין חברי קבוצת הגיל איתם חיים בדרך כלל בחמש השנים הראשונות באותו חלל מגורים משותף, ולאחר מכן ממשיכים יחד בבית הספר שבגימנסיה, היה לעתים קרובות יותר כמו בין תאומים מאשר בין "סתם" אחים ואחיות. עם מעט מאוד יוצאים מן הכלל כמו במקרה של אן וג'ון, בני אותה קבוצת הגיל שגדלו יחד רק לעתים רחוקות הפכו למשפחה.

כפי שציפתה הסט - חברת וועדת המינויים האזורית, אספת הנציגים האזורית אישרה את רשימת המתאמים החדשים שהוגשה לה על ידי ועדה המינויים שלה. גם אספת החברים של הקהילה העממית של טי אישרה את המינוי, וטי החל את הכשרה הארוכה כמתאמת. הצעד הראשון היה מפגש של המגויסים החדשים במרכז ההפצה האזורי שבעיר הראשית של האזור. טי עלתה על הרכבת בשעת בוקר מוקדמת, ובילתה את שתי שעות הנסיעה בשיחות הכרות עם 19 המגויסים האחרים באמצעות מערכת התקשורת. היתברר לה ששניים מהם היא כבר פגשה בעבר במהלך ההכשרה והכנסים הקשורים למפעל הציוד הרפואי החדש שבקהילה שלה. כשהגיעה למרכז ההפצה, טי ושאר המגויסים החדשים נאספו תחילה למפגש חברתי לא פורמלי קצר עם המאמנים שהוקצו להם. לאחר מכן הוצעה לכל אחד מהם תכנית אישית של אימונים והישתלמות.

טי גילתה שהיא הייתה יחידה בקבוצה שלא היה לה ניסיון קודם בעבודת תיאום במערכת ההפצה - אפילו לא ברמת המחוז...  בעוד שלרוב המגויסים החדשים האחרים היה כבר ניסיון עבודה אפילו במערכות ההפצה שברמת הערים הגדולות. הסט, שהייתה אחד מהעובדים של מערכת ההפצה האזורית ועליה הוטלה גם מלאכת ההכשרה של כמה מבין המתגייסים החדשים, הבטיחה לטי שהמשימה של מתאם אזורי היא לא מעל היכולות שלה, וכמה חודשים של הכשרה ואימונים זה כל מה שהיא זקוקה.

המשימה של המתאמים של כל רמה הייתה כמעט זהה - והשוני העיקרי בין תפקידי התיאום נובע מסוג המוצרים שבאחריותו של המתאם. רוב המוצרים היו בייצור המוני עם צרכנים רבים שהיו זקוקים להם. עבודת התיאום של האספקה ​​שלהם הייתה פשוטה יחסית. לכל רמה של מרכז הפצה הייו הספקים הקבועים שלו ומחסני המלאי הדרושים. בדרך כלל, התנודות בהיצע וביקוש לא הצריכו יותר מבקשה מהספקים לעלייה או ירידה מתונה בייצור, או להעברה של מוצרים מהמלאי של האזור / העיר / או ההמחוז הסמוכים. חלק מהמוצרים כמו פירות וירקות היו בהם תנודות טבעיות ותקופות ארוכות של ייצור. הם תואמו בעזרת אחסון בקירור וגמישות בהקצאה של מוצרים לעיבוד תעשייתי. היתה גם נורמה מקובלת, שלפעמים, כאשר הביקוש עלה על היצע, החלוקה תהיה על פי מכסות. המשימות המסובכות יותר היו להתאים את ההיצע לביקוש במיקרים שחל שינוי בטכנולוגיה - כמו במיקרה של הציוד הרפואי המיוצר על ידי הקהילה העממית של טי. במקרים כאלה, ועדת ייצור שברמה הרלוונטית הוזמנה לערב עצמה בטיפול בעיניין.

כפי שסיפרה הסט לטי, בעקבות השינוים הנירחבים שחלו בביקושים עקב הסרת המיגבלות על צריכת האנרגיה, צפויים שינויים משמעותיים מאוד הן בביקושים והן ביצור שאותם יהיה צורך לתאם. דבר זה יגרום לעומסים גדולים הן על מפעלי הייצור והן על הפקת חומרי הגלם. בשל כך יש צורך מיוחד למתאמים כמו טי המעורים בטכנולוגיה המתקדמת.

לאחר פגישה כללית בה פורטו לעשרים המגויסים השינויים הצפויים בעתיד הקרוב, הם חולקו לקבוצות קטנות - כל אחת עם מאמן ספציפי. לקבוצתה של טי הוקצתה הסט, שבנתה עם כל חבר בקבוצה את תכנית ההכשרה היחודית לה יזדקק. אחרי המיפגש, כל חברי הקבוצה הלכו יחד לארוחת הצהריים בחדר האוכל של הקהילה העממית בה ממוקם מרכז ההפצה האזורי. רק כדי לתת להם לחוש את הטעם, בסופו של כנס המתאמים החדשים, ולפני שהתפזרו, נערך להם ביקור היתוועדות וירטואלי קצר עם הרכזים האזוריים שבתפקיד באותה המישמרת. בזמן המסע הארוך הביתה, יצרה טי קשר עם צוות האספקה ​​של מרכז ההפצה של המחוז שלה כדי לתזמן את שלב האימונים הראשון שלה.

תיקשורת הווידיאופון שיזם טד

זה היה אחר הצהריים של יום הד"ד שבסופו של העשיריון. טי, רי, ודי, השתתפו במפגש המשפחה המורחבת בחלל המגורי של הורי טי. באמצע הבילוי, הם קיבל את טד על מסך הווידיאופון שהכין עבורם גם קליפ קצר על העיירה הקטנה בה הוא שוהה ועל הלהקה הדרומית אליה הוא הצטרף, שהייתה אמורה להופיע באותו הערב. הבסיס של הלהקה המקצועית אליה הוא הצטרף היה בקהילה עממית חקלאית ששניים מהחברים הוותיקים של הלהקה חברים בה. החברים האחרים בלהקה היו תושבים ארעיים של הקהילת פרט לאחד מהם, אשר הפך לחבר קבועה בלהקה כמה שנים קודם לכן, והחליט להצטרף כחבר קבוע של הקהילה העממית. לחברי הלהקה היה לוח הזמנים הרגיל של כאלו שעיקר עבודתם מחוץ לקהילה: חמש משמרות בעשיריון מוקדשים לעבודה במשימה החיצונית לה קיבלו מינוי - הלהקה, ושתי משמרות בסידור העבודה הכללי של הקהילה העממית, במשימות השונות ובעבודות העונתיות.

לאחר חילוף דברים קצר עם כל אחד מחברי המשפחה המורחבת, טד הראה להם קליפ קצר שהכין באותו בוקר על היישוב בו הוא שוהה.

עיירה זאת, כמו הרבה עיירות אחרות של האזורים הכפריים שעיקר עיסוקם הוא חקלאות, היתה מורכבת מעשר קהילות עממיות, שמייסדיהן המקוריים היו בעיקר תושבי כפרים קטנים באותה סביבה בתקופה של לפני המהפכה. הם התארגנו מחדש ליישובים החדשים שאיפשרו את כל המתקנים המודרניים הנחוצים גם לצרכיהם, גם תואמים לסביבה, וגם  מאפשרים לעבור לחקלאות מודרנית.

כמו היחידות השכונתיות בישובים הגדולים יותר ובערים הגדולות הישוב היה מאורגן מתשע קהילות עממיות שסבבו את הקהילה העממית המארחת את הגימנזיום, את מרפאות המומחים, את מרכז הפצת השכונתי, את מתקני הבילוי (כולל ה"פאב" השכונתי ואת מרכז התחביבים המיוחדים) וכן מתקנים שונים הדרושים לייצור החקלאי של אזור זה.

הסירטון הראה בתחילה את הקהילת העממית השכונתית שבמרכז העירה, ולאחר מכן הסתובב בשטחים החקלאיים - המטעים של עצי פירות, והחממות של ירקות השונים. בסרטון הוא גם הראה את הקטיף הממוכן למחצה של פירות וירקות. לאחר "הסרטון הסיורי", הוא הראה להם קליפ של ההופעה המוזיקלית החדשה שלהם כפי שהוצגה לציבור בערב הקודם בעיירה אחרת (ההופעה הראשונה שהלהקה פיתחה סביב הטקסטים הליריים של טד). בסוף, לפני שהוא ביקש משוב מבני המשפחה על ההופעה, הוא הראה להם קליפ שבו הוא ניראה קוטף פירות ואוסף ירקות שזה עיסוקו בשתי משמרות העבודה של כל עשיריון בקהילה העממית שהיא בסיס הביית שלהם....

 טי עובדת כמתאמת אזורית

הצורך בהתאמה של היצור עבור מערכת התחבורה לא היה כל כך גדול. הגידול הצפוי של 5% בציוד ובאנרגיה לא היה מעבר ליכולת התאמה הרגילה. גם הצורך בעלייה של 10% במשמרות העבודה המוקצים למערכת לא הייתה בעיה ולא גרמה לדאגה מיוחדת של המתאמים. אפילו הביקוש המוגבר לכלי רכב ארבעה גלגליים עבור הקהילות העממיות לשם יצירת פול כלי הרכב לשימוש פרטי של החברים לא היה צפוי להיות עצום. הגידול העצום בביקוש לתנורים, מקררים, מזגנים, וכלי רכב של שניים או שלושה גלגלים היה דאגתם האמיתית. נמצא כי רוב האנשים נמנעו מצימצום מיכסת משמרות העבודה בשלהם משבע לעשיריון לשש וחצי. רבים אף הגדילו מעט את המיכסה שלהם באופן זמני כדי להיות זכאים לקבל מוקדם יותר את המכשירים צורכי האנרגיה.

היה צפוי, שבסוף השנה הראשונה לשינוי יהיה כבר בכל יחידת מגורים מזגן, מקרר, מיקרוגל ותנור חשמלי. על פי נתונים שנאספו גם רוב המבוגרים שמתחת לגיל 70 ירצו כלי רכב של שניים או שלושה גלגלים - בדרך כלל אחד לכל זוג או אדם בודד. מאחר והיו צפויים להיות הרבה צווארי בקבוק בייצור, אנשים נשאלו מראש לגבי הסדר המועדף בו יסופקו להם המכשירים צורכי האנרגיה.

טי הצטרפה לצוות המתאמים האזורי האחראי לאספקת חלקים לתעשיית כלי הרכב של שנים ושלושה גלגלים. הצעד הראשון היה התיאום של כושר ההרכבה של החלקים השונים למוצרי הקצה על פי דרישה. תקשורת עם מפעלי ההרכבה גילתה שהם יכולים די בקלות להתאים את המפעלים הקיימים לביקוש המוגבר על ידי הגדלה של מספר משמרות העבודה לאורך היממה. גם ההפצה של דלק לא הייתה אמורה להיות בעיה אמיתית מאחר ורוב כלי הרכב היו אמורים לפעול על חשמל.

הבעיה האמיתית היתה הייצור המוגבר של החלקים הדרושים למוצרים השונים שהביקוש להם גאה עד מאוד. היה צורך להסב את הייצור של כמעט 1/3 מהתעשייה (2/3 ממנה הוקדש עד אז ליצור מכונות וציוד ללכידת אנרגיה ומחצית מהתעשיה בתחום זה היתה אמורה לעבור הסבה לייצור של מכשירים צורכי אנרגיה).

למרות הציפיה לתיסבוכת רצינית, נמצא כי העלייה בצורך בחומרי גלם הייתה מינימאלית. הצימצום לחצי של תעשיית לכידת האנרגיה פינה חצי מכושר היצור שלה, חצי מכמות העבודה שהוקדשה לה בעבר, וחצי מחומרי הגלם שהיא צרכה....   שום בעיה בתחום חומרי הגלם לא חרגה מהיכולת לטפל בה באמצעי ההתאמה שיושמו בתנודות קודמות בביקוש. נדרש רק להודיע לעתים קרובות יותר לנקודות הייצור לצפות לביקש מוגבר של כמה אחוזים בעתיד הקרוב, ולהוציא לעתים קרובות יותר בקשות להפניית חלק מהמוצרים למיקום שונה מן הרגיל.

הבעיה העיקרית הייתה הצורך בהסבת מחצית מכושר הייצור של מכונות ללכידת אנרגיה ליצור חלקים עבור מכשירים צורכי אנרגיה. מאחר והשינוי כבר הייתה צפוי די מזמן, ויותר מכך בשנתיים האחרונות, התוכניות להסבת מערך היצור, והפירוט של הכלים והמכונות הדרושים היו מוכנים. אפילו הצוותים שיהיו מעורבים בהסבה היו מעורבים בהחלטות על הפרטים. המתאמים היו רק צריכים ליידע את יחידות ייצור הרלוונטיות על השיעור של הההסבה. נמצא כי כמות ההחלטות שעל ועדות הייצור של הרמות השונות לקבל היתה מעטה מאוד ועיקרן היה בניתוב והקצה מחדש של כוח העבודה שבמחוזות.

המשימה העיקרית של המתאמים הייתה כרגיל: לנסות לפתוח את צווארי הבקבוק בדרך הטוב ביותר על ידי התקשרות ישירה עם הגורמים המעורבים, והסטת מלאים לאלה הזקוקים להם ביותר. לאחר סיום הטירונות שלה כמתאמת אזורית, טי גילתה שהיא יכולה לעשות את רוב העבודה שלה ממרכז התקשורת של הקהילה העממית שלה או מזה השכונתי והצורך שלה לנסוע למרכז התיאום האזורי היצטמצם לפעם אחת או שתיים בעונה.

הדיון בתקציב העולמי החדש

זה היה כחודשיים לאחר ההחלטה על השינוי של מיכסת מישמרות העבודה בעשיריון משבע לשש וחצי בעיקבות ההיפוך שחל בתהליכי אפקט החממה העולמי (וסוף למכסות מחמירות של צריכת אנרגיה). מהנתונים הסטטיסטיים עלה כי רוב האנשים בחרו להמשיך את לוח הזמנים הישן של שבע משמרות עבודה בעשיריון. מעטים מאוד עברו לשישה וחצי, ורבים אפילו בחרו להגדיל זמנית את מכסת משמרות העבודה שלהם מעל לשבע. הסיבה לכך הייתה הביקוש העצום לכלי רכב ממונעים של שניים ושלושה גלגלים, למכשירי מיזוג אוויר, לתנורי מיקרוגל, וכן לסוגים רבים אחרים של גאדג'טים צורכי אנרגיה. מהרשימה של מכשירים שאנשים מתכוונים לקחת על החשבונות מכסת ה"מותרות" שלהם ב-18 החודשים הבאים היה ברור שזה לא תופעה לטווח קצר. לפיכך, אספת הנציגים של הקומונה העולמית הציעה להתחיל דיון כללי על תקציב עולמי חדש.

ההצעה שהוגשה מהמזכירות של אספת הנציגים הכלל עולמית לדיון והחלטה על ידי אסיפות החברים של כל הקהילות העממיות שבעולם כללה גם סעיף האומר שלאחר כחודשיים - אם הדיונים במערכת התקשורת העולמית יראו התכנסות של מיספר מצומצם של דעות - תערך הצבעה על האפשרויות השונות לתקציב חדש. הנקודות שהוצעו לדיון היו לגבי שינויים בהקצאת משאבים לענפים השונים של מחקר - "מדע טהור", מדע יישומי הקשור לייצור ובריאות, ותחום לימודי הסביבה (שחדל להיות מקרה חירום).

ההחלטות לא היו אמורות להיות כרוכות בשינויים בייצור ובשירותים, מאחר ואלה מוכתבים על ידי הביקוש הכולל עבורם. ההתאמות השונות בהם טופלו, מטופלים, ויטופלו כמו בעבר על ידי הרמות השונות של מערכת הפצה וועדות הייצור של אספות הנציגים שברמות השונות. לאחר ההתאמה של אי השוויון שהחברה העולמית ירשה מהעידן הקפיטליסטי, התקציב העולמי הכללי היה די דומה במשך שנים רבות. הוא היה שווה הערך לסך הכל של כאחד וחצי משמרות עבודה בעשיריון של כלל חברי הקהילות (1.5 חלקי 7 = 21/5% מהעבודה של בני האדם). כשני שלישים מזה שימשו לפעילויות השונות להיפוך של אפקט החממה - שווה ערך למשמרת עבודה לאדם בעשיריון). שאר התקציב הוקדש בעיקר לסוגים השונים של מערכת, התקשורת העולמית ולמחקר.

לאסיפות הנציגים האזורים, ולאלו של הערים והמחוזות היו תקציבים קטנים משלהם בעיקר למתקנים הניהוליים. רוב השירותים השונים המסופקים לאנשים מחוץ למיתחם הקהילה העממית שלהם (כמו חינוך, ובריאות) הם על פי הצורך בהם ועל חשבון הקהילות העממיות להן שייכים הניזקקים לשירות).

לאחר כחודש של דיונים היה ברור שהרוב תמך בעמדה שברוח ההחלטה הקודמת שבעקבות ההיפוך של אפקט החממה: המקבילה של חצי אחד של עבודה במשמרת תימחק מתקציב העולם. המקבילה של חצי אחד של עבודה במשמרות שהוקדשה בעבר להיפוך של אפקט החממה תוקדש בעתיד בעיקר להשקעה בלכידת "אנרגיה ירוקה", כך שהמשתמשים בה על חשבון תקציב המותרות שלהם יצטרכו רק לכסות את התחזוקה השוטפת של מתקנים אלה. הנוהג של שבע משמרות עבודה בעשיריון תשוחזר לצורך הגדלת תקציב "המותרות", תוך שמירה כמובן על האפשרות של אנשים לתרום יותר על מנת לקבל גידול נוסף בחשבונותיהם עבור "מותרות" - או לתרום פחות ולהנות מיותר זמן פנוי.

התווית "מותרות" נשארה מזמנה של המהפכה, שבתחילה המאמצים להתגברות על קריסת המערכת אפשרה לזמן די ארוך רק את הצריכה המינימלית הדרושה כדי להחזיק את האנשים בחיים. כאשר המצב השתפר מעט, סופקו בגדים חדשים, רהיטים, מכשירים אלקטרוניים, טיולים, ממתקים, וכו' וחולקו על חשבון תקציב "מותרות" שהוקצה שווה בשווה לכולם. בהדרגה חשבון זה הוגדל עד שהגיע לרמה של שווה ערך למשמרת עבודה בעשיריון (36 משמרות עבודה של 4 שעות = 144 שעות עבודה בשנה). הקצבת ה"מותרות" נרשמה בחשבון כל פרט בסופו של כל עשיריון. אף אחד לא יכל לקחת "על החשבון" ולהיכנס לאוברדרפט. אף אחד לא יכל להפיק רווחים על חשבון מיכסה שלא נוצלה. החזרה למיכסה של שבע מישמרות עבודה בעשיריון תגדיל את תקציב המותרות ב-50%.

אחרי שלושה עשיריונים אספות החברים של כל הקהילות העממיות הצביעו כמעט ללא התנגדות, כי הזמן בשל להחלטה על הפרטים של תקציב העולם החדש - ובכללם החישוב החדש של החיובים על הקצאת אנרגיה. כמעט ללא שום התנגדות התקבלה ההחלטה שהנורמה של שבע משמרות עבודה בעשיריון תוחזר. וכך, ההקצאה השנתית של תקציב ה"מותרות" תגדל ב-50% לשווה הערך  של 54 משמרות עבודה - 216 שעות עבודה בשנה. כן אומצה גם ההחלטה הספציפית לגבי ההשקעה בלכידת  אנרגיה "ירוקה" וההחלטה לחייב את צריכת האנרגיה רק ​​לפי עלויות תחזוקה של מערכת הקליטה של האנרגיה.

בעשיריון הבא היה המון מידע במערכת התקשורת העולמית ודיונים לרוב. הקלט שהוזרם על ידי מערכות התיאום של ייצור ואספקה ​​- המבוסס על הנתונים הסטטיסטיים השונים, העלה שאלות לגבי הזינוק בביקושים שנגרם על ידי צריכת האנרגיה של כלי רכב ומכשירים לבית. היו שתי אפשרויות עיקריות לאופן שבו אפשר להיתגבר על כך - האחת, להשקיע הרבה מאמצים בבנייה או הגדלה של מפעלים, והשניה, להשתמש במיפעלים שכבר קיימים באופן אינטנסיבי יותר.

רבים מהמשתתפים הצביעו על העובדה כי תוחלת אורך השימוש של המוצרים הנידרשים הוא שנים ארוכות, והזינוק בביקושים יסתיים בעוד כשנתיים. לכן הצעד ההגיוני יותר הוא להשתמש בשנתיים הקרובות במלוא כושר הייצור של המיפעלים - 6 מישמרות כל יממה, 10 ימים בכל עשיריון. הדבר רק יצריך להקצות מחדש את  משמרות העבודה שהוקצו בעבר למשימה של היתגברות על אפקט החממה ואת אלו של חברי הקהילות העממיות הסמוכות למפעלים אלו.

היו מעטים מאוד שהציעו לבנות תוספת של מתקני ייצור. אפילו בקרב העובדים הקבועים של המפעלים הקיימים שיצטרכו לעתים קרובות יותר לעבוד במשמרות הפחות מועדפות (לילות וימי הד"ד) לא היו תומכים רבים באפשרות של השקעה בבניית מיפעלים נוספים. לפיכך, הצעת ההחלטה הוגשה לכלל הקהילות העממיות ואושרה  באסיפות יום הד"ד הקרוב.

באותה האסיפת ד"ד, בקהילה של טי ורי התקבלה גם החלטה להגדיל בהדרגה את צי כלי הרכב של הקהילה (על חשבון חלק ממכסת "המותרות" של חברי הקהילה) כך שחברים יוכלו לשאול לשימושם כלי רכב ממונעים של 4, 3 או 2 גלגלים מהמאגר המשותף של הקהילה על חשבון מכסת "המותרות" שלהם. אותה המגמה באה לידי ביטוי במערכת התקשורת העולמית וכמעט כל הקהילות העממיות שבשטח גאוגרפי מתאים אימצו אותו במהלך העשיריונים הבאים.

לכל קהילה העממית היה תקציב שווה ערך לשבע משמרות עבודה בעשיריון לחבר על פי מספר החברים בקהילה. חלק ממנו (אחת וחצי עד ההחלטה האחרונה, ואחת בלבד מאז השינוי) הוקצה לתקציב העולמי. מאז ההחלטה האחרונה שווה הערך של אחת וחצי משמרות בעשיריון הוקצה לחשבון הצריכה האישית של כל חבר (חשבון ה"מותרות"). המקבילה של ארבעה וחצי משמרות עבודה בעשיריון של כל חבר שמשו לצריכה החברתית של הקהילה. תקציב זה הוצא בעיקר בעבודה ישירה בתוך הקהילה ובצריכת מוצרים במתקניה: במזון, דיור, מיבנים ציבוריים, שירותים חברתיים, גידול ילדים, וכו'. השאר שימש בעיקר לכיסוי של חילופין עם שאר העולם: עבור מוצרים למערכת הקהילתית, שירותי רווחה לחברים מחוץ לקהילה, הגימנזיה השכונתיה, וחלק קטן הלך לתקציבי המחוז, העיר והאזור לתיפעול תשתיות ומתקנים.

התמורה של הקהילה העממית למערכת החיצונית לה נעשיתה על ידי מוצרים ושירותים שהיא מספקת לה, ועל ידי משמרות עבודה של חבריה במתקנים השונים שמחוץ לקהילה. משמרות העבודה של רי בגימנזיה השכונתית ומשמרות העבודה  של טי כמתאמת במערכת האספקה ​​האזורית הן תרומות מסוג זה. עבודה של חברי קהילה אחרים בשלל מקומות העבודה שמחוצה לה, היוו חלק ניכר מתמורה זו. העבודה המושקעת על ידי חברי הקהילה במוצריו של המפעל החדש של ציוד רפואי של הקהילה (ולא המוצרים עצמם) היוותה את החלק העיקרי של תרומה זו. (משמרות העבודה של בני הקהילות האחרות במפעל היו חלק ממה שהקהילות שלהם תרמו למערכת).

*   *  * 

פרקים נוספים יכתבו על פי דרישת הקוראים... אם יהיו. הצעות לעריכה לשונית ומיבנית יתקבלו בשימחה.